אישור מקור

תרגום לא רשמי

הקהילה היהודית בפורטו, פורטוגל 387/2015
אישור
הקהילה היהודית בפורטו, פורטוגל
כתובת: רחוב דה-גוארה ז'ונקיירו 340, 4150-386 פורטו – פורטוגל

שם מלא: יורם יוסף זרה
תאריך לידה: 29/08/1971
אזרחות: ישראלית
הורים: אסתר אסתי חביב ו- איהן זרה
לאום: ישראלי ו- טורקי
כתובת מגורים: יפתח 2, רמת השרון 4721076, ישראל

מסמך זה משמש לצורך קבלת הכרה באזרחות (לאום) פורטוגזי, וכל זאת בהתחשב בהוראות חוק 30-א/2015 מתאריך 27 לפברואר. הקהילה היהודית של פורטו, פורטוגל מנפיקה בזאת אישור זה המאשר כי המבקש המזוהה לעיל סיפק בהצלחה די הוכחות ובזאת הביא להחלטה חיובית שהוא צאצא ישיר של היהודים הפורטוגזיים הספרדיים, וכן כי קיימים אצלו קשרים חזקים המשייכים אותו לפורטוגל. אישור זה מבוסס על ההוכחות שסופקו על ידי המבקש, טיעונים בכתב ומסמכים שנבחנו על ידינו.
האישור בהקשר למבקש זה, הופק בהתבסס על המידע שנאסף על ידי הקהילה היהודית של פורטו, פורטוגל ומוכיח כי למבקש עדיין יש מערכת יחסים בפועל עם הקהילה היהודית הספרדית פורטוגזית בטורקיה. משפחתו עדין דוברת לדינו, ואמו היא צאצא ישיר של הרב הגדול של ליסבון, יעקב אבן חביב, אשר נמלט מפורטוגל בסוף המאה ה-15 והקים משפחה בסלוניקי וגליפולי. העדויות הקשורות לתיק זה מצויות בידי הקהילה היהודית של פורטו, פורטוגל וניתנות לבדיקה בכל עת ע"י הרשויות הרלוונטיות המוסמכות.
פורטו, 18 לאוגוסט 2015
_______________________
חתום על ידי: סגן הנשיא

חוק האזרחות הפורטוגלי

חוק האזרחות הפורטוגלי הוא קבוצת הכללים המשפטית המסדירים את הגישה לאזרחות פורטוגלית, המושגת בעיקר על ידי צאצאות להורה פורטוגלי, התאזרחות בפורטוגל או נישואים לאזרח פורטוגלי.

במקרים מסוימים, ילד שנולד בפורטוגל ללא-אזרחים עשוי להיות זכאי לאזרחות פורטוגלית. עם זאת, אין זה תקף כלפי ילדים שנולדו לתיירים או למבקרים לטווח קצר. חוק האזרחות הפורטוגלי הוא מסובך בשל קיומן של מושבות רבות בעבר ובמקרים מסוימים ניתן לדרוש אזרחות פורטוגלית מכוח החיבור לאחת המושבות האלה. הבולטות ביותר מאלה הן גואה (סופחה להודו בשנת 1961), מזרח טימור ומקאו.

בסך הכל חוק האזרחות הפורטוגלי הנוכחי, המתוארך משנת 1981, מעניק עדיפות לדין הדם, בעוד שהחוק הקודם, משנת 1959, היה מבוסס על העיקרון של דין הקרקע. השינוי הזה התרחש בשנת 1975 ו-1981, ולכן מקשה על הגישה להתאזרחות לא רק למהגרים מדור ראשון, אלא גם לילדיהם ונכדיהם. רק לאחרונה, בשנת 2006, שונה מעט המצב הזה, אך עדיין בדגש על דין הדם.

פורטוגלים דרך מוצא

פורטוגלים דרך מוצא הם:

  • הילדים של אימא או אבא פורטוגלים שנולדו בשטחי פורטוגל.
  • הילדים של אימא או אבא פורטוגלים שנולדו בחו"ל אם ההורה הפורטוגלי נמצא שם בשירות המדינה הפורטוגלית.
  • הילדים של אימא או אבא פורטוגלים שנולדו בחו"ל אם הם רשמו את לידתם במרשם האוכלוסין הפורטוגלי או אם הם הכריזו שם רוצים להיות פורטוגלים.
  • אלה שנולדו בשטחי פורטוגל להורים זרים אם לפחות אחד מההורים גם נולד בפורטוגל וגר שם, ללא תלות בהגדרה, בזמן הלידה.
  • אלה שנולדו בשטחי פורטוגל להורים זרים שאינם נמצאים בשירות מדינתם, אם הם מכריזים שהם רוצים להיות פורטוגלים ובתנאי שאחד מההורים התגורר באופן חוקי בפורטוגל למשך לפחות חמש שנים בזמן הלידה (אין מגבלת גיל לרישום או ההכרזה והן רטרואקטיביות לזמן הלידה. הזכות נמשכת לדור הבא רק אם הקודם השלים זאת לפני פטירתו. לא ניתן לדלג על דורות).
  • אלה שנולדו בשטחי פורטוגל ולא מחזיקים באזרחות אחרת.
  • אלו שנולדו בחו"ל עם לפחות אב קדמון פורטוגלי אחד מדרגה שניה או ראשונה שלא איבד את האזרחות הזו.

התאזרחות כאזרח פורטוגלי

אדם שגילו 18 או יותר רשאי להתאזרח כאזרח פורטוגלי לאחר 6 שנים של התגוררות חוקית. קיימת לדרישה להיות בעל ידע מספיק של השפה הפורטוגלית וקשרים ממשיים לקהילה הלאומית. ילדים מתחת לגיל 18 עשויים לקבל אזרחות פורטוגלית בעזרת הצהרה כאשר הורה התאזרח, וילדים לעתיד של אזרחים פורטוגלים כאלו ייחשבו לאזרחים פורטוגלים בלידתם. אזרח פורטוגלי שהתאזרח מתחיל להיחשב כפורטוגלי רק כאשר תהליך ההתאזרחות מושלם. לכן הם לא יכולים להעביר אזרחות לצאצאיהם אם הם כבר נולדו והם מעל גיל 18 בזמן שבו תהליך ההתאזרות הושלם.

מ-2006 עד 2015, אדם שסביו שמרו על אזרחותם הפורטוגלית פטור מחובת המגורים בפנייתו להתאזרחות.

נכון ל-29 ביולי, 2015, אלה שנולדו מחוץ לפורטוגל שיש להם לפחות סב אחד ממוצא פורטוגלי, מקבלים אזרחות פורטוגלית על ידי הרחבה באופן מידי. תהליך  הרישום החדש מחליף את ההוראה הנוכחית של סעיף 6, מס' 4 לפיה אדם שנולד בחו"ל והוא צאצא מדור שני לאזרח ששמר על אזרחותו יכול להשיג אזרחות פורטוגלית על ידי התאזרחות, ללא דרישת המגורים. התיקון עדיין צריך להיחתם על ידי הנשיא לפני כניסתו לחוק.

אזרחות פורטוגלית על ידי אימוץ

ילד שאומץ על ידי אזרח פורטוגלי רוכש אזרחות פורטוגלית. על הילד להיות מתחת לגיל 18.

אזרחות פורטוגלית על ידי נישואים

אדם הנשוי לאזרח פורטוגלי למשך לפחות 3 שנים עשויה לרכוש אזרחות פורטוגלית על ידי הצהרה. אין תקופת מגורים בפורטוגל נדרשת. עם זאת, בפועל, ידיעת השפה הפורטוגלית ושילוב בתוך החברה הפורטוגלית עשויים להיות נחוצים.

חוק השבות היהודי

תיקון לחוק האזרחות של פורטוגל מאפשר לצאצאים של יהודים שגורשו מספרד באינקוויזיציה הפורטוגלית להפוך לאזרחים אם הם 'שייכים לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי עם קשרים לפורטוגל.'

הפרלמנט הפורטוגלי העביר חקיקה המסייעת להתאזרחות של צאצאים של יהודים מהמאה ה-16 שברחו עקב הרדיפות הדתיות. באותה העת, הייתה פורטוגל למדינה היחידה מלבד ישראל האוכפת חוק שבות יהודי. זמן קצר לאחר מכן, ספרד נקטה בצעד דומה.

ההצעה, שהוגשה על ידי המפלגות הסוציאליסטית וימין המרכז, הועלתה ביום חמישי ה-11 באפריל בפרלמנט ואושרה פה אחד ביום שישי ה-12 באפריל 2013 כתיקון לחוק האזרחות הפורטוגלי.

החוק מאפשר ליהודים שגורשו במאה ה-16 להפוך לאזרחים אם הם "שייכים לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי עם קשרים לפורטוגל," לפי ז'וזה אולמן קארפ, נשיא הקהילה היהודית של ליסבון. לפי האתר של הקונגרס היהודי העולמי, הקהילה היהודית של ליסבון היא הארגון המאחד קבוצות קהילתיות מקומיות בליסבון ובסביבתה, בעוד שהקהילה היהודית של פורטו היא הארגון המאחד קבוצות קהילתיות מקומיות של פורטו.

המועמדים חייבים להיות מסוגלים להראות "שמות ספרדים". גורם נוסף הוא "השפה המדוברת בבית", הפניה שחלה על לאדינו. התיקון אומר גם שאין על המועמד לגור בפורטוגל, חריגה מהדרישה ל-6 שנות מגורים רצופות בפורטוגל לכל מועמד לאזרחות אחר.

אזרחות כפולה

פורטוגל מאפשרת אזרחות כפולה. לפיכך, אזרחים פורטוגלים המחזיקים או משיגים אזרחות זרה לא מאבדים את האזרחות הפורטוגלית. באופן דומה, אלה ההופכים לאזרחים פורטוגלים לא חייבים לוותר על האזרחות הזרה שלהם.

למרות שפורטוגל מאפשרת אזרחות כפולה, כמה מדינות, כמו יפן, לא מאפשרות. לכן, בעלי אזרחות כפולה פורטוגלית-יפנית, חייבים, תחת החוק היפני, להודיע אם הם ישמרו את אזרחותם היפנית או הפורטוגלית. תהליך דומה היה נחוץ השנים האחרונות לבעלי אזרחות כפולה פורטוגלית-דרום קוריאנית. עם זאת, מאז 2011, דרום קוריאה התירה אזרחות כפולה למספר קבוצות אנשים. ראה את מאמר חוק האזרחות הדרום קוריאני לקבלת מידע נוסף.

 

אזרחות באיחוד האירופי

אזרחים פורטוגלים הם גם אזרחים של האיחוד האירופי ולפיכך נהנים מהזכות לחופש התנועה ויש להם את הזכות ההצבעה בבחירות לפרלמנט האירופאי.

שטחים לשעבר של פורטוגל

חוקים מיוחדים קיימים בנוגע לרכישת אזרחות פורטוגלית דרך קשרים עם:

  • אנגולה
  • קייפ ורדה
  • גואה
  • גינאה ביסאו
  • דדרה וניגר הבלי
  • דמאן ודיו
  • מזרח טימור
  • מקאו
  • מוזמביק
  • סאו טומה ופרינסיפה

במקרים של קולוניות פורטוגליות לשעבר אחרות, מגבלת זמן הוחלה לאנשים לקבלה אוטומטית של אזרחות פורטוגלית או להפיכה לאזרח של המדינה החדשה.

גואה

ידועה לשעבר בתור Estado da Índia שטח זה היה חלק בלתי נפרד מפורטוגל (בשונה מקולוניה) תחת החוקה הפורטוגלית משנת 1910.

ב-19 בדצמבר 1961 הודו פלשה וסיפחה את השטח. הסיפוח לא הוכר על ידי פורטוגל עד 1975, בזמן שבו פורטוגל הקימה מחדש קשרים דיפלומטיים עם הודו. ההכרה בריבונו תוארכה לאחור ל-19 בדצמבר 1961.

חוק האזרחות הפורטוגלי מתיר לאלה שהיו אזרחים פורטוגלים בקשר עם גואה לפני 1961 לשמור על האזרחות הפורטוגלית. רכישת אזרחות פורטוגלית נקבעה לבלתי-וולונטרית באותו הזמן.

מכשול מעשי אחד הוא שרשומות האזרחות של גואה ננטשו על ידי פורטוגל בזמן הפלישה ולפיכך ייתכן ויהיה זה קשה לצאצאים של אזרחים פורטוגלים קודם לשנת 1961 להוכיח את הסטטוס שלהם.

 מזרח טימור

מזרח טימור הייתה שטח של פורטוגל (טימור הפורטוגלית) עד שפלשה אליה אינדונזיה בשנת 1975, ובהמשך סופחה בשנת 1976. אזרחות אינדונזית הוענקה על ידי אינדונזיה. עם זאת, בעוד שהסיפוח האינדונזי היה מוכר על ידי אוסטרליה ומספר מדינות נוספות, פורטוגל לא הכירה בריבונות האינדונזית על מזרח טימור.

השאלה של אם בני מזרח טימור זכאים לאזרחות פורטוגלית הועלתה פעמים רבות בבתי המשפט באוסטרליה בהקשר של בקשות לסטטוס של פליט באוסטרליה בידי בני מזרח טימור. רשויות ההגירה האוסטרליות טענו שאם בני מזרח טימור היו אזרחים פורטוגלים, הם אמורים לחפש הגנה שם ולא באוסטרליה.

מזרח טימור הפכה למדינה עצמאית ב-20 במאי 2002. עם זאת, בשל היעדר הזדמנויות תעסוקה במדינתם וההפיכה לחברה בקהילה של הארצות דוברות הפורטוגלית, רבים מבני מזרח טימור ניצלו את האזרחות הפורטוגלית כדי לחיות ולעבוד בפורטוגל ובמדינות אחרות באיחוד האירופי, כמו בריטניה.

מקאו

השטח הפורטוגלי לשעבר של מקאו הפך לאזור מנהלתי מיוחד של רפובליקת סין ב-20 בדצמבר 1999.

פורטוגל הכלילה בחוקי האזרחות שלה את מקאו ותושבים רבים של מקאו מחזיקים באזרחות פורטוגלית על בסיס זה. אין זה אפשרי יותר לרכוש אזרחות פורטוגלית על ידי קשר עם מקאו אחרי העברת הריבונות לסין ב-20 בדצמבר 1999, חוץ מדרך לידה או קשר עם הטריטוריה קודם לתאריך זה.

עם זאת, אלה שנולדו אחרי ה-20 בדצמבר 1999 לפורטוגלים ממקאו המחזיקים באזרחות פורטוגלית זכאים לאזרחות בעצמם בשל חוק המורשת הפורטוגלי.

זכויות וחובות של אזרחים פורטוגלים

כל האזרחים הפורטוגלים:

  • יכולים להצביע בבחירות פוליטיות בהגיעם לגיל 18.
  • יכולים לרוץ למשרה פוליטית.
  • יכולים להצביע במשאלי עם.
  • יכולים לקבל דרכון פורטוגלי.
  • מנועים מגירוש מפורטוגל.

כיון שכל האזרחים הפורטוגלים הם גם אזרחים אירופאים, זכויותיהם כוללות:

  • הזכות לחיות, לעבוד ולפרוש בכל מדינה חברה באיחוד האירופאי, למשך תקופה בלתי מוגבלת.
  • הזכות להצביע בבחירות המקומיות והאירופיות במדינות חברות אחרות.
  • הזכות לעמוד בבחירות המקומיות והאירופיות במדינות חברות אחרות.
  • הזכות להגנה על ידי הרשויות הדיפלומטיות או הקונסולריות של מדינות חברות אחרות כשאינם נמצאים במדינה חברה, אם אין רשויות דיפלומטיות או קונסולריות ממדינת האזרח.

נסיעה ללא ויזה

דרישות ויזה לאזרחים פורטוגלים הן הגבלות כניסה מנהלתיות על ידי רשויות של מדינות אחרות המוחלות של אזרחים של פורטוגל. ב-2014, לאזרחים פורטוגלים הייתה גישת הגעה ללא ויזה ל-172 מדינות וטריטוריות, והדרכון הפורטוגלי דורג במקום ה-3 בעולם לפי אינדקס הגבלות הוויזה.

שינויים אחרונים

נכון למאי 2015, תחת חוק האזרחות הפורטוגלי שאושר לאחרונה (סעיף 1, מס' 1, פסקה d) אנשים שנולדו בחו"ל עם לפחות סב אחד מדרגה שניה או ראשונה שלא איבדו את אזרחותם, הם פורטוגלים על ידי מוצא, בתנאי שהם מצהירים שהם רוצים להיות פורטוגלים, שיש להם קשרים ממשיים עם קהילה הלאומית וכאשר עומדים בדרישות האלה, הם רק נדרשים לרשום את לידתם בכל מרשם אזרחי פורטוגלי.

בחוק האזרחות הפורטוגלי התרחשו שינויים בשנת 2006 בהתבסס על ההצעות של סגן נבס מוריירה, חבר המפלגה הסוציאלית דמוקרטית (PSD). בעקבות שינויים אלו, אדם שנולד במדינה זרה שסביו לעולם לא איבדו את אזרחותם הפורטוגלית עכשיו יכול לבקש התאזרחות ללא הצורך בתיעוד 6 שנות מגורים בפורטוגל.

היות ואזרחות הנרכשת דרך התאזרחות אינה שווה לאזרחות שנרכשה דרך מוצא, חברי ה-PSD הציעו בשנת 2009 שינוי נוסף בחוק. ההצעה הזו הייתה נותנת אזרחות דרך מוצא ולא דרך התאזרחות לנכדים של אזרחים פורטוגלים אך היא נדחתה. בשנת 2013, חברי ה-PSD ניסו להעביר צעד דומה שוב אך עקב המשבר הפוליטי והכלכלי שאפף את המדינה, לא בוצעה הצבעה על הצעד.

השורשים של משפחת חביב מגליפולי בפורטוגל

דוגמת מחקר גנאולוגי – השורשים של משפחת חביב מגליפולי בפורטוגל

משפחת חביב (לעתים נקראת בן חביב או איבן חביב), הם הצאצאים של יהודים ספרדים פורטוגלים, ועזבו את פורטוגל עקב רדיפה דתית.

השורשים של משפחת חביב בפורטוגל

א. בני משפחת חביב צאצאי הרב יעקב חביב והרב לוי איבן חביב

משפחת חביב הייתה, וממשיכה להיות, משפחה בולטת ומכובדת בפורטוגל, ספרד, יוון וטורקיה. לפי מקורות היסטוריים ומידע משפחתי המועבר מדור לדור, משפחת חביב הם הצאצאים של הרב יעקב איבן חביב ושל הרב לוי איבן חביב, שחיו בליסבון, פורטוגל בשלהי המאה ה-15.

ב. בני משפחת חביב בספרד

  • האב הקדמון שלי הרב יעקוב איבן חביב (1460 – 1516) היה רב ובעל גמרא שנולד בזמורה, ספרד. הוא היה ראש הישיבה של סלמנקה. הרב יעקב איבן חביב כתב את "עין יעקב" והיה אחד המלומדים היהודים הגדולים ביותר בזמנו.
  • צו הגירוש של 1492 שהונפק על ידי מלכים ספרדים סימן את סופה של יהדות ספרד. איבן חביב ומשפחתו גורשו מספרד.

ג. בני משפחת חביב בפורטוגל

  • הרב יעקב איבן חביב היגר מספרד לפורטוגל. הוא התיישב עם משפחתו בעיר ליסבון. בפורטוגל, שלא כמו בספרד, נדמה היה שלא היו המרות כפויות או התקוממויות נגד היהודים.
  • בפורטוגל בנו של הרב יעקב איבן חביב, הרב לוי איבן חביב (1480-1545), היה תלמיד של הרב יצחק אבואב (שנפטר בפורטו).
  • תחת שלטון המלך מנואל בפורטוגל, הרב יעקב איבן חביב נתפס בעיצומו של צו המלך ונאלץ להתמודד עם המרות כפויות בפורטוגל. בנו, הרב לוי איבן חביב, כשהיה כבן 17, הוטבל בכפיה ב-1497.
  • עקב הרדיפות הדתיות, הרב יעקב איבן חביב והרב לוי איבן חביב (ובני משפחה אחרים) ברחו מפורטוגל, בחיפושם אחר מקום שבו יוכלו בצע את צו מצפונם בבטחה.

ד. בני משפחת חביב באימפריה העותומאנית (סלוניקי וגליפולי)

  • אחרי גירוש היהודים מפורטוגל, הרב יעקב איבן חביב והרב לוי איבן חביב הגיעו לסלוניקי, שבאותו הזמן הייתה חלק מהאיפריה העותומאנית.
  • בני משפחת חביב הגיעו לבסוף לאזור גליפולי, טורקיה. נאמר כי משפחת בן חביב מפורטוגל העניקה לגליפולי שמונה עשר רבים ראשיים, הבולט שבהם הוא הרב יעקב איבן חביב. במהלך המאה ה-17, שמעון איבן חביב ורפאל איבן חביב היו רבים בעיר. רב נוסף בקהילה היה יעקב איבן חביב (נפטר ב-1863). עד לתחילת המאה ה-20, משפחת חביב שיחקה תפקיד חשוב מאוד בחיי הקהילה היהודית של גליפולי.

 

מקורות:

אתר מורשת יהדות גליפולי
goo.gl/UJkWqU

הרב יעקב איבן חביב – ויקיפדיה
goo.gl/tWDUjl
goo.gl/6dpsUH

הרב לוי איבן חביב – ויקיפדיה
goo.gl/SSH9fq
goo.gl/ks4Prz

לוי בן יעקב איבן חביב – האנציקלופדיה היהודית
goo.gl/aviJzv

יוסף הקר, "לדמותה של ההנהגה היהודית בשאלוניקי בראשית המאה הט"ז", דברי הקונגרס העולמי השישי למדעי היהדות, כרך ב' ירושלים תשל"ו.

גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש כרך ב – חכמי ירושלים, מינהל החינוך הדתי.

 

תרגום חוק האזרחות הפורטוגלית לצאצאי המגורשים

זהו תרגום בלתי רשמי. הנוסח המחייב הוא המקור הפורטוגלי

משרד המשפטים, צו-חוק מס' 30 – A/2015,  27 בפברואר 2015

יהודים ספרדיים מוגדרים בזאת כיהודים שהם צאצאים לקהילות היהודיות העתיקות והמסורתיות של חצי האי האיברי.

נוכחותם של קהילות אלה בחצי האי האיברי היא עתיקה מאוד, קודמת אפילו להתהוותן של הממלכות האיבריות הנוצריות, כפי שקרה בפורטוגל מהמאה ה-12 והלאה.

משלהי המאה ה-15, ולאחר צו אלהמברה (1492), כאשר הקהילות היהודיות האלו היו נתונות לרדיפות מהאינקוויזיציה הספרדית, רבים מחבריהן מצאו מקלט בפורטוגל.

עם זאת, המלך מנואל הראשון של פורטוגל, שבתחילה חוקק חוק שיערוב להגנתם, קבע כי החל מ-1496, כל היהודים הספרדים שלא מוכנים לתת עצמם לטבילה קתולית, יגורשו. לכן, מספר יהודים ספרדים גורשו מפורטוגל מסוף המאה ה-15 עד תחילת המאה ה-16.

באופן כללי, היהודים הללו מחצי האי האיברי התבססו, עם אחרים, במדינות כמו הולנד, בריטניה וטורקיה, בנוסף לאזורים בצפון אפריקה, ומאוחר יותר, בשטחים אמריקאים, כלומר ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו וארצות הברית של אמריקה.

למרות הרדיפות ויציאתם משטחי אבותיהם, רבים מהיהודים הספרדים ממוצא פורטוגלי וצאצאיהם שמרו לא רק על השפה הפורטוגלית, אלא גם על הטקסים המסורתיים של הפולחן היהודי העתיק בפורטוגל, תוך שימור לדורות של שם משפחתם ושל חפצים ומסמכים שמאמתים את מוצאם הפורטוגלי, יחד עם זיכרון חזק שהוביל אותם לקרוא לעצמם "יהודים פורטוגלים" או "יהודים מהאומה הפורטוגלית".

יחד עם ה“conversão em pé” (המרה עומדת), השם שבו נודעה ההמרה הכפויה של יהודים שעליה פיקד המלך מנואל, יהודים הפסיקו להתקיים בפורטוגל באופן רשמי, ומה שנותר היה רק נוצרים ישנים ונוצרים חדשים, כשהאחרונים מסתירים את מקורותיהם היהודים.

במהלך תקופת האינקוויזיציה, רבים מהנוצרים החדשים האלו והיהודים הפורטוגלים הצליחו לברוח ולצאת מהממלכה, לאזורים מסוימים של הים התיכון (גיברלטר, מרוקו, דרום צרפת, איטליה, קרואטיה, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, מצרים, לוב, תוניסיה ואלג'יריה), צפון אירופה (לונדון, נאנט, פריז, אנטוורפן, בריסל, רוטרדם ואמסטרדם), ברזיל, האנטילים וארה"ב, בין השאר, שם יצרו קהילות והקימו בתי כנסת, כמו בית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם, קהילת שארית ישראל בניו יורק, בית הכנסת בוויס מרקס בלונדון, בית הכנסת טורו בניופורט (רוד איילנד – ארה"ב), בית הכנסת הספרדי והפורטוגלי במונטריאול ובית הכנסת קהל צור ישראל ברסיפה, ברזיל.

בתחילת המאה ה-19, כמה צאצאים של יהודים ספרדיים, שמצאו מקלט במרוקו וגיברלטר, שבו לפורטוגל, ובית העלמין היהודי המודרני הראשון נוצר ב-1801, לצד בית העלמין הבריטי בליסבון. ב-1868, מכוח צ'רטר מהמלך לואיס הראשון, הוענקה ל"יהודים של ליסבון הרשות להתקין בית עלמין לקבורת בני דתם", בית העלמין בRua D. Afonso III, בליסבון.

אפילו היום, שמות משפחה ספרדים יהודים רבים שומרים על התבנית הפורטוגלית, למרות שבכמה מהמקרים, הם התערבבו עם הספרדית.

בתפוצות של הולנד ובריטניה, מתקיימים, בין השאר, שמות משפחה כגון:

Abrantes, Aguilar, Andrade, Brandão, Brito, Bueno, Cardoso, Carvalho, Castro, Costa, Coutinho, Dourado, Fonseca, Furtado, Gomes, Gouveia, Granjo, Henriques, Lara, Marques, Melo e Prado, Mesquita, Mendes, Neto, Nunes, Pereira, Pinheiro, Rodrigues, Rosa, Sarmento, Silva, Soares, Teixeira, Teles.

בתפוצות של אמריקה הלטינית, נשמרים, לדוגמה, בין היתר, שמות המשפחה הבאים:

Almeida, Avelar, Bravo, Carvajal, Crespo, Duarte, Ferreira, Franco, Gato, Gonçalves, Guerreiro, Leão, Lopes, Leiria, Lobo, Lousada, Machorro, Martins, Montesino, Moreno, Mota, Macias, Miranda, Oliveira, Osório, Pardo, Pina, Pinto, Pimentel, Pizarro, Querido, Rei, Ribeiro, Salvador, Torres, Viana

באזורים אחרים של העולם, קיימים גם צאצאים של יהודים ספרדים ממוצא פורטוגלי ששומרים, לצד השמות הנ"ל, בין היתר, את שמות המשפחה הבאים:

 

Amorim, Azevedo, Álvares, Barros, Basto, Belmonte, Cáceres, Caetano, Campos, Carneiro, Cruz, Dias, Duarte, Elias, Estrela, Gaiola, Josué, Lemos, Lombroso, Lopes, Machado, Mascarenhas, Mattos, Meira, Mello e Canto, Mendes da Costa, Miranda, Morão, Morões, Mota, Moucada, Negro, Oliveira, Osório (ou Ozório), Paiva, Pilão, Pinto, Pessoa, Preto, Souza, Vaz, Vargas.

מלבד שמות המשפחה והשימוש בשפה הפורטוגלית בטקסים, גם כיום, קיימים צאצאים של יהודים פורטוגלים ספרדים שמדברים בלאדינו, שפה הנמצאת בשימוש על ידי הספרדים שגורשו מספרד ומפורטוגל במאה ה-15, שנגזרה מהספרדית והפורטוגלית, ומדוברת כיום על ידי כ-150,000 בני אדם בקהילות בישראל, טורקיה, יוגוסלביה לשעבר, יוון, מרוקו ובאמריקה, ובמקומות רבים אחרים.

החוק הבא יאפשר לצאצאים של יהודים ספרדים ממוצא פורטוגלי שחפצים בכך, לתבוע את זכות השיבה שלהם, על ידי רכישת אזרחות פורטוגלית בתהליך התאזרחות, ושילובם בקהילה הלאומית תוך הענקה של זכויות וחובות.

הקהילה היהודית בליסבון, הקהילה היהודית בפורטו, המועצה עליונה של הרשות השופטת, המועצה העליונה של בתי המשפט המנהליים וכספים, המועצה העליונה לפרקליטות הציבורית, ארגון עורכי הדין, נוטריון עורכי הדין, לשכת עורכי הדין, איחוד הרשמים ומועצת הגורמים המשפטים הרשמיים נשמעו בשימוע לקראת חקיקת חוק זה..

הקהילה היהודית בלמונטה, איחוד השופטים הפורטוגלי, איחוד התובעים הציבוריים, איגוד קציני הרישום והנוטריון, איחוד עובדי הרישום והנוטריון של מחוז הצפון, איחוד עובדי הרישום והנוטריון של מחוז הדרום, איחוד הגורמים המשפטים רשמיים ואיגוד קציני השיפוט נשמעו גם הם.

לפיכך:

בהתאם לסעיף 2 לחוק מס' 2013/01 מה-29 ביולי, 2013, ולפי תנאי סעיף 198 (1) (a) לחוקה, הממשלה מחוקקת כדלקמן:

סעיף 1

מטרה

חוק זה מתחייב לשינוי השני לתקנת האזרחות הפורטוגלית, שאושר על ידי צו-חוק מס' 237-A/2006 מה-14 בדצמבר, ששונה על ידי צו-חוק מס' 43/2013 מה-1 באפריל, ומספק זכות לאזרחות פורטוגלית לצאצאי יהודים ספרדים.

סעיף 2

תיקון לתקנת האזרחות הפורטוגלית

הפסקה הבאה מתווספת לתקנת האזרחות הפורטוגלית, שאושר על ידי צו-חוק מס' 237-A/2006 מה-14 בדצמבר, ששונה על ידי צו-חוק מס' 43/2013 מה-1 באפריל, סעיף 24-A:

"סעיף 24-A

התאזרחות של זרים שהם צאצאים של יהודים ספרדים פורטוגלים.

  1. הממשלה הפורטוגלית עשויה להעניק אזרחות פורטוגלית, על ידי התאזרחות, לצאצאיהם של יהודים ספרדים, כאשר הקריטריונים הבאים מתקיימים:
    1. גיל הצאצא גדול מגיל הבגרות או שהוא משוחרר מאחריות הוריו, לפי החוק הפורטוגלי.
    2. הצאצא לא הורשע, בפסק דין הנמצא בrem judicatum, בגין פשע העלול להוביל לפסק דין של שלוש או יותר שנים בכלא, בהתאם לחוק הפורטוגלי.
  2. בבקשה שתוצג על ידי בעל העניין, על הנסיבות הקובעות את מסורת השייכות לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי להיות מצוינות ומודגמות, דהיינו, שמות משפחה, שפת אם, שושלת ישירה או יחסי משפחה בקו עקיף של הורה משותף מהקהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי.
  3. לבקשה יצורפו המסמכים הבאים, על אף התחייבויות הנובעות מסעיף 37:
    1. תעודת לידה.
    2. תעודת רישום פלילי שהונפקה על ידי רשות מוסמכת במדינת האזרחות של המועמד או במדינה שבה התגורר, אשר חייבת להיות מאומתת, אם הונפקה על ידי רשויות זרות.
    3. אישור מקהילה יהודית המציין מצב דתי אישי קולקטיבי, תחת החוק הפורטוגלי, בתאריך כניסת סעיף זה לתוקף, המאשר את המסורת של שייכות לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי, בצורה ממשית, דהיינו, בשם המשפחה של המועמד, בשפת האם, בשושלת, ובזיכרון המשפחה.
  4. האישור שהוזכר בשורה c, של הפסקה הקודמת חייב להכיל את השם המלא, תאריך הלידה, ארץ הלידה, הורות, לאומיות ומקום מגוריו של המועמד, כזכר לשושלת ישירה או קשר משפחתי בקו עקיף של הורה משותף מהקהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי, בצירוף כל ראיה לכך.
  5. בהיעדר האישור שהוזכר ב3(c), וכדי להציג שושלת ישירה או קשר משפחתי בקו עקיף של הורה משותף מהקהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי, אמצעי הבאת הראיות הבאים הינם קבילים:
    1. מסמך מאושר, שהונפק על ידי הקהילה היהודית שאליה המועמד שייך, המוכיח את השימוש שלהם בביטויים פורטוגלים בטקסים יהודים, או כשפה המדוברת על ידם בלב הקהילה, הלדינו.
    2. רשומות מאושרות, כגון רשימות מבתי כנסת ובתי קברות יהודים, כמו גם היתרי מגורים, כותרות רכוש, מעשים של רצון, וראיות אחרות של קשר משפחתי מהמועמד, דרך שושלת ישירה או קשר משפחתי בקו עקיף של הורה משותף מהקהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי.
  6. במקרה של ספק לגבי מהימנות התוכן של המסמכים שהונפקו בחו"ל, חבר הממשלה האחראי על המשפטים רשאי לבקש מהקהילה היהודית המוזכרת בשורה 3(c), דו"ח על הראיות שהופקו לפי הפסקה הקודמת."

סעיף 3

כניסה לתוקף

החוק הזה יכנס לתוקף ביום הראשון שלאחר תאריך פרסומו.

נבדק ואושר במועצת השרים ב-29 בינואר 2015.

עבר ב-25 בפברואר 2015

נכנס לתוקף ב-26 בפברואר 2015

ראש הממשלה, שר החוץ, שר למנהל הפנים, שר המשפטים