יהודים ספרדים – יותר מששת אלפים אזרחים ישראלים וטורקים רוצים תעודת זהות פורטוגלית

ממשלת פורטוגל קיבלה 3,430 בקשות מאזרחים ישראלים ו -3,033 מאזרחים טורקים לקבלת אזרחות פורטוגלית בשנים 2016 ו -2017. מבקשים אלו נהנים מהחוק המעניק אזרחות לצאצאי יהודי ספרד. מספר הבקשות עולה בהתמדה.
נתוני הממשלה מוצגים בדו"ח האחרון לשנת 2017. 28,673 זרים ביקשו אזרחות פורטוגלית בשנת 2017 . 2,539 בקשות הגיעו מישראל (891 בשנת 2016) ו -1,329 מטורקיה (1704 בשנת 2016). עד ה -31 בינואר 2018 קיבלו 2,436 יהודים ספרדים את תעודת הזהות הפורטוגלית שלהם.
שגרירות פורטוגל בתל אביב מטפלת במבקשים רבים הזקוקים לאישור המסמכים הדרושים כדי להגיש בקשה לאזרחות, ומספר זה הולך וגדל, לדברי מתילדה בארטו, דיפלומטית המשרתת בשגרירות. "יש עלייה משמעותית במספר האנשים המגיעים לשגרירות להגיש בקשה לאזרחות, בין אם אישית ובין אם באמצעות עורכי דין. היה זמן שבו חשבנו שזה יקטן, מה שלא קרה, המספרים רק הולכים וגדלים", מדגישה הדיפלומטית. רוב המבקשים הינם מתחת לגיל 50, ורובם ישראלים וטורקים. "הם רוצים דרכון אירופי והאזרחות הפורטוגלית מעניקה להם את האפשרות לנוע באיחוד האירופי; אחרים רוצים לחיות ולהשקיע בפורטוגל ויש חלק שעושה את זה מסיבות סנטימנטליות, כי הם ביקרו בפורטוגל או כי המשפחות שלהם רוצים לשמור על המסורות", מסבירה מתילדה בארטו.

תורגם מהמקור בפורטוגזית הנמצא כאן

נתוני 2017

נתונים רשמיים על מספר מקבלי האזרחות בפורטוגל, מתפרסמים בסוף פברואר בנוגע לשנה הקודמת. לאור זאת, הנתונים הרשמיים האחרונים הינם נתוני 2017.

בסוף פברואר 2017, הודיע משרד המשפטים בליסבון כי מכניסת החוק לתוקף, 2161 יהודים ספרדים, צאצאי יהודים שגורשו מפורטוגל במאה ה-16, קבלו אזרחות פורטוגלית.
מאז מרץ 2015, עם כניסתו לתוקף של החוק להענקת אזרחות פורטוגלית ליהודים ספרדים, הוגשו 12,610 בקשות אזרחות מכוחו. 466 בקשות הוגשו ב 2015, 5,100 בקשות בשנת 2016 ו-7,044 בקשות בשנת 2017.
בשנת 2015 לא הוענקו אזרחויות. בשנת 2016 הוענקו 431 אזרחויות ובשנת 2017 הוענקו 1,730 אזרחויות.
יהודים אזרחי טורקיה וישראל היוו את רוב מקבלי האזרחות הפורטוגלית.
בשנת 2016, 271 אזרחים טורקים ו-81 אזרחים ישראלים קיבלו אזרחות. בשנת 2017, 968 אזרחים טורקים ו-457 אזרחים ישראלים קיבלו אזרחות. סה"כ, עד תאריך 31.12.2017, 1,239 אזרחים טורקים ו-538 אזרחים ישראלים קיבלו אזרחות פורטוגלית.

תרגום מהמקור בפורטוגזית הנמצא כאן.

הקהילה היהודית הטורקית החוששת מבקשת אזרחות פורטוגלית

תרגום מהמקור באנגלית כאן
המספרים מציירים תמונה קשה של עתידה של הקהילה היהודית המתכווצת של טורקיה. 40% מהאוכלוסייה מכינים נתיב יציאה אפשרי מארץ שנתנה מחסה ליהודים מאז התקופה העות'מאנית.
ב-15 החודשים האחרונים – כשסערה פוליטית הגיעה לשיאה במחלוקת על תוצאות משאל העם  בנוגע לסמכויות הנשיא – קרוב ל-4,700 יהודים טורקיים הגישו בקשה או קיבלו דרכונים מספרד, פורטוגל וישראל. כאשר מוסיפים לכך את ילדיהם, המספר עולה למעל 6,200.
המספר הזה מעורר דאגה בקהילה של 15,500 בלבד, שריד של מאות אלפי יהודים שחיו באזור בתקופה העות'מאנית, כאשר הסולטן נתן מקלט לאלפי יהודים שנמלטו מאינקוויזיציה הספרדית.
אמנם אין הגירה המונית, אך מספר כוחות מובילים את יהודי טורקיה לדאוג לפוליסת ביטוח לעתידם.
"טורקיה יותר אוטוקרטית, פחות ליברלית, פחות דמוקרטית ויותר איסלאמית", הסביר יורם זרה, עורך ממוצא טורקי המתמחה באזרחות פורטוגלית וספרדית. "אני חושב שרוב בני הדור הצעיר מבינים שיש להם בעיה אם הם רוצים שילדיהם יגדלו יהודים". זרה הצביע על הכלכלה החלשה כסיבה נוספת לכך שיהודי טורקיה, בעיקר הדור הצעיר, מחפשים אזרחות בחו"ל.
משנת 2015 עלה משמעותית מספר מבקשי אזרחות זרה מקרב יהודי טורקיה לאחר שפורטוגל אפשרה קבלת אזרחות על בסיס מורשת ספרדית באופן פשוט יותר מאשר בספרד. בין מרץ 2016 לדצמבר 2016, כ-13% מבני הקהילה היהודית בקשו אזרחות פורטוגלית. באותה תקופה אישרה ספרד בקשות אזרחות של 2,400 יהודים טורקיים שהיו בהמתנה. הפרס הוא דרכון של האיחוד האירופי המאפשר לטורקים לנסוע, לעבוד ולחיות ברחבי האיחוד האירופי.
הסיבות להוצאת האזרחויות הן מגוונות, אבל חוט משותף להן הוא הפחד. ארדואן, ראש הממשלה לשעבר ומנהיג מפלגת המפלגה האיסלאמית השולטת (AKP), מחזק ללא הרף את סמכותו על ידי טיהורים המוניים והסתערות על אמצעי התקשורת בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל נגדו על ידי קבוצת קציני צבא בחודש יולי האחרון.
באפריל, המצביעים במשאל העם אישרו בקושי הענקת סמכויות חוקתיות חדשות גורפות לנשיא. מתנגדיו של ארדואן טוענים כי משאל העם היה מוכתם בהונאה וזיופים, כולל מקרים המתועדים בוידאו, האשמות שארדואן מכחיש. ההצבעה הותירה את האומה מקוטבת מאוד בין הטורקים הדתיים לחילונים ומציינת שינוי היסטורי מן החוקה שיצרה את הרפובליקה החילונית של טורקיה המודרנית. תוצאות המשאל מחזקות את סמכויות חירום המופעלות על ידי ארדואן מאז ניסיון ההפיכה.
סמכויות אלו אפשרו את פיטורי יותר מ-130 אלף איש מעבודתם, מעצר כ-45 אלף איש, סגירת אמצעי תקשורת עצמאיים ומעצר עיתונאים, ושילוב אלמנטים דתיים במוסדות חילוניים, תוך שחיקת הפרדת הדת ומדינה.
הסנקציות נמשכות עם צווים וגזרות תדירים, כמו החסימה האחרונה של האנציקלופדיה המקוונת ויקיפדיה ואיסור על תוכניות היכרויות בטלוויזיה.
מהלכים אלה מחזקים אווירה של פחד וחוסר ודאות, לא רק ליהודים, אלא גם לטורקים חילונים, המהווים כמעט מחצית מהאוכלוסייה. רבים אומרים שמאוד נפוץ לגלות כי חברים שאיבדו עבודה או חוששים שיעצרו, עוזבים את המדינה. יש איומים פוליטיים מוגברים. זרה סיפר כיצד נסחטה מכרה עשירה וקשישה, באיומים על הלשנות שווא למשטרה, אלא אם כן היא תשלם. "היא שילמה ונמלטה לישראל", אמר הפרקליט. "אנשים מאבדים אמון בחוק ובסדר".
כששאלנו את הסופר דניס אוג'אלבו על מצבה של הקהילה היהודית הטורקית, הוא הצביע על תיאורים של דמויות יהודיות בסדרת טלוויזיה בדיונית היסטורית בשם Payitaht, המשודרת בטלוויזיה הטורקית. הסדרה עלתה לאוויר בעת שהעם המחולק התכונן למשאל העם. הפרקים מראים כיצד יהודים מנסים להתנקש בסולטן עבדול חמיד השני, ומציגים את תיאודור הרצל, החוזה שמאחורי הציונות המודרנית, כמרמה את הסולטן.
"המסר הוא שהיהודים הרסו את האימפריה העות'מנית", כתב אוג'אלבו, שכותב עבור השבועון היהודי "שלום". הוא האשים את הסדרה בעליית פרסומים אנטישמיים ברשת החברתית. "זוהי דרך ליצור רייטינג עבור ערוץ הטלוויזיה. אבל זה מרעיל את דעת הקהל".
הוא מודאג מבריחת מוחות מתמשכת, בעוד שיותר אנשים שולחים את ילדיהם ללמוד בחו"ל ומדרבנים אותם להישאר בחו"ל אחר כך. "זו בעיה," אמר אוג'אלבו. "אנחנו צריכים את הבנים והבנות שלנו".
ארדואן מתעקש שהוא לא אנטישמי. אבל סקרים מתעדים עלייה באנטישמיות בעשור האחרון, במקביל לעליית הפופולריות שלו וכוח מפלגתו (AKP).
המוסדות היהודיים מאובטחים בכבדות, עם אבטחה מוגברת לאחר הפצצת שני בתי הכנסת באיסטנבול ב-2003, שהותירו 20 הרוגים. חברי הקהילה חיים בניסיון שלא לעורר תשומת לב, ומלמדים את ילדיהם להתעלם מביקורת חריפה על ישראל.
הטורקי הממוצע לא תמיד עושה את ההבחנה בין ישראל ליהודים, ובארץ של 80 מיליון איש, רובם מעולם לא פגשו יהודי, מה שמותיר את היהודים חשופים להתקפות חסרות בסיס ותיאורים שליליים. "המדיה החברתית מגיעה למיליונים בדקה. זה משפיע על הדור הצעיר", אמר אחד ממנהיגי הקהילה הבולטים שלא רצה שנשתמש בשמו.
אחרי ההצבעה במשאל העם, יש תקופת המתנה. מספר מגישי בקשת אזרחות פורטוגלית מקרב הקהילה התייצב בתחילת השנה. "אנשים שרוצים דרכון פורטוגלי הגישו בקשה כבר", אמרה ג'יידה חביב מטין, נציגת הקהילה היהודית הקטנה בפורטו שבפורטוגל המסייעת לפונים לתעד את המורשת הספרדית שלהם. עם זאת, החוקים ממשיכים להשתנות, כמו התיקון האחרון בפורטוגל המקל על הורים לכלול ילדים בבקשות האזרחות שלהם. ספרד, בינתיים, הקלה את דרישות השפה שלה ליהודים קשישים. "אם אתה מעל גיל 70, אתה לא צריך לעבור את הבחינה הספרדית", הסבירה קארן שרון, העובדת בסיוע הוכחת הקשר של המבקשים עם התרבות הספרדית ושפת הלאדינו.
כמנהלת המרכז לחקר התרבות הספרדית העות'מאנית-טורקית, פועלת שרון לשימור התרבות הספרדית של המדינה. היא מפרסמת גם מוסף חודשי בלאדינו, בעיתון היהודי טורקי "שלום" – הפרסום הקבוע היחיד בלדינו שנותר בעולם. למרות אהבתה לטורקיה וביטחונה בעתידה, הבת שלה לומדת בישראל, שם היא יכולה לקבל השכלה אקדמית ברמה גבוהה יותר. שרון מקווה כי לאחר סיום הלימודים, הבת שלה תנצל את האזרחות הספרדית שלה. "אולי היא תלמד תואר שני בספרד," אמרה.
היהודים חיו במשך מאות שנים בחצי האי האיברי תחת שלטון ערבי מוסלמי ונהנו מהישגים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים גדולים. כאשר ספרד ופורטוגל הקתוליות גירשו את היהודים לפני חמש מאות שנה, המסורת מספרת כי המגורשים עזבו עם המפתחות לבתיהם, בתקווה לחזור יום אחד. המפתחות הועברו מדור לדור. יש אפילו דיווח עדכני בעיתון פורטוגלי על יהודי טורקי קשיש שנסע לכפר העתיק ממנו הגיעה משפחתו וניסה לפתוח דלת אחר דלת בכפר, ללא הצלחה.
יהודי טורקיה הצעירים אינם סומכים על מפתחות חלודים. אם תגיע העת רבים מהם מקווים שדרכונים זרים יפתחו להם עתיד חדש בחו"ל.

האם סופה של הדמוקרטיה הטורקית פירושה גם סופה של הקהילה היהודית במדינה?

תרגום מהמקור באנגלית כאן
המצב הפוליטי של טורקיה בעקבות ההפיכה הכושלת ביולי האחרון, ותוצאות משאל העם  שאישר מערכת נשיאותית ומגדיל משמעותית את סמכויות הנשיא, דוחף את היהודים להרגיש חוסר יציבות בארצם. כיום, יהודי טורקיה, שרוב אבותיהם חיפשו כאן מקלט מהאינקוויזיציה הספרדית, מרגישים על הקצה. בית הספר ובתי הכנסת שלהם נמצאים מאחורי מנהרות ביטחון, העשויות מפלדה ומגנות מפני פיצוצים.
"בשנת 2016, העלייה היהודית מטורקיה הוכפלה. במונחי אחוזים, העלייה הגדולה ביותר שנרשמה בתקופה זו היתה העלייה מטורקיה", מסרה הסוכנות היהודית. "נראה כי היא קשורה לחוסר יציבות פוליטית גובר במדינה ולחששות שהקהילה היהודית תהווה מטרה", מסבירה הסוכנות.
על פי הערכות הסוכנות היהודית, למעלה מ-220 יהודים טורקים עלו לישראל עד סוף שנת 2016. 74 יהודים טורקים עלו לישראל בין ינואר למרץ, כמעט פי שלושה מהרבעון המקביל אשתקד.
נראה כי הנתונים משקפים חוסר ביטחון גובר בקרב יהודי טורקיה, שרבים מהם מאשימים את ארדואן בשימוש ברטוריקה אנטי-ישראלית עם גוונים אנטישמיים.
"ההפיכה בהחלט החריפה את מצבם של היהודים וכן של מיעוטים אחרים", א', אדם שביקש להישאר אנונימי מטעמי בטחון, אמר: "אנו חוששים מביטויים חדשים של אנטישמיות. לאחר ההפיכה, ההמונים האשימו את המיעוטים בהפיכה דרך המדיה החברתית. שמענו ביטויים וציוצים אנטישמיים מכל עבר ".
יהודייה נוספת, שגם היא ביקשה להישאר אנונימית, מציינת שמספר ההפגנות נגד ישראל בשכונה שלה גדל. "אני גרה בשכונה חדשה שבה יש הרבה משפחות יהודיות והם יודעים זאת", אמרה.
"למרות שארדואן תמיד מבחין בין ישראל ליהודים, ברור לי שההמונים לא מבחינים", אמרה.
"היום אנחנו חוששים אפילו לדבר בטלפון ולרוב האוכלוסייה יש את אותו הפחד. החיים כאן מאוד נוחים ואני מקווה שלא נצטרך לעבור. מבחינה כלכלית, טורקיה היא מדינה נהדרת עם פוטנציאל גדול, אבל לא עבור האינטליגנציה, יהודית או לא." "אתה לא צריך להיות יהודי כדי לא להרגיש בנוח באקלים שכזה".
ב2015 נכנסת לתוקף בספרד חוק המקנה אזרחות ספרדית ליהודים ספרדים שאבותיהם גורשו מהארץ במהלך האינקוויזיציה הספרדית לפני 500 שנה. מבין 4,500 היהודים הספרדים שהגישו לאחרונה בקשה לאזרחות ספרדית, לפחות 2,600 טורקים, אמר פבלו בנאווידס, הקונסול הכללי של ספרד בטורקיה.
מאות רבים נוספים הגישו בקשה לאזרחות בפורטוגל, שם גם נכנס לתוקף חוק דומה ב 2015. יהודי טורקיה הם הקבוצה הגדולה ביותר של מועמדים לדרכון פורטוגלי. אלפי ישראלים נמצאים כעת בתהליך של קבלת דרכון פורטוגלי. על פי ההערכה, ישנם כ -3 מיליון יהודים בעולם אשר זכאים לקבל אזרחות פורטוגלית. התנאי העיקרי להוכחת קשר למגורשים הפורטוגלים הוא הוכחה לכך שמקורה הגאוגרפי של המשפחה נמצא בפורטוגל, וכן הוכחת קשרים היסטוריים-תרבותיים. במסגרת זו, על המבקש להציג את "מסלול ההגירה" של משפחתו מאז הגירוש מפורטוגל. בחינת ואישור הקשר מבוצעות על ידי הקהילות היהודיות בפורטוגל שהוסמכו לכך.
"אחרי משאל העם לא יהיה שינוי גדול בטורקיה עד 2019", אומר חי איתן כהן ינארוג'אק, אנליסט טורקיה במרכז ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.
"האזרחים ירגישו את ההבדל רק לאחר הבחירות הבאות שיתקיימו ב-2019. אם ארדואן ינצח, טורקיה תהיה כמו רוסיה", אמר.
עכשיו אנקרה מנסה ליצור קשרים חזקים יותר הן עם מוסקבה, התומכת העיקרית של אסד, והן עם וושינגטון. ישנו מאבק שליטה בין רוסיה לארה"ב על עתידן של סוריה וטורקיה. ארדואן מנסה להנות מחברות שתי המעצמות".

הקהילה היהודית עוזבת את טורקיה של ארדואן לישראל, פורטוגל וספרד

הקהילה היהודית עוזבת אט אט את טורקיה. המיעוט היהודי מודאג בעקבות עליית האלימות והתחזקות הממשלה. שליש מהקהילה החל בתהליך העליה לישראל, בעוד אחרים מוציאים אזרחות פורטוגלית או ספרדית. אלו שתי מדינות שלפני חמש מאות שנה גרשו אותם, והיום מסכימות לתת להם אזרחות. הלחץ האיסלמי והלאומני של מפלגת השלטון, מדאיג את הקהילה היהודית הקטנה המצויה בעיקרה באיסטנבול. בעקבות התגברות האלימות והאנטישמיות, 15,000 בני הקהילה שוקלים לעזוב את טורקיה. 9,000 מבני הקהילה עזבו את טורקיה ב 20 השנה האחרונות. אחרי ניסיון ההפיכה הצבאית ביולי 2016, צעדי הדיכוי נגד תומכי פטולה גולן (המואשם בניסיון ההפיכה) הורחבו לכל החברה הטורקית. 140,000 אנשים הודרו מהממשל: שופטים, עיתונאים, אקדמאים, קציני משטרה, אנשים צבא, נבחרי העם. הקהילה היהודית, הנחבאת את הכלים, טרם הושפעה מהאלימות.

לאומנות איסלמית
רוב הקהילה חושש מגל נוסף של אנטישמיות, אשר יכול לנבוע מהשלטון או מקבוצות האיסלמיות. בשנת 2003, מאות יהודים עזבו את המדינה בעקבות שני פיגועים מול בתי כנסת באיסטנבול. הפיגוע, שאל-קאעידה לקחו אחריות עליו, גרם למותם של 43 אנשים.
אחרי הניצחון של מחנה "הכן" במשאל העם בנושא החוקה, לנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן יש עכשיו יותר כח מתמיד. הכרזת מצב החירום כבר אפשרה לו להשתיק את האופוזיציה ולסגור מאות ארגונים, בינהם ארגוני זכויות האדם. 47,000 אנשי צבא ואנשי משטרה נשלחו לכלא. זהו אקלים פוליטי שלילי שהקהילה הטורקית-יהודית מנסה להיחלץ ממנו. 4,000 מחברי הקהילה החלו בתהליך קבלת אזרחות פורטוגזית או ספרדית. הפרלמנט של אותן מדינות החליט ב-2014, על הענקת אזרחות לצאצאי יהודים ספרדים שגורשו באינקוויזיציה. היסטוריונים מעריכים שלפחות 200,000 יהודים גרו בחצי האי האיברי כשהשלטון הקתולי הורה להם להמיר את דתם או לעזוב, אחרי שנים של רדיפה. היהודים שגרו בספרד ופורטוגל עם מוסלמים וקתולים אלפי שנים, נאלצו לעזוב תוך כמה שבועות ונאסרו לשוב. אלו שסרבו, הועלו על המוקד בכיכר העיר.

חזרה לליסבון
החוק בפורטוגל בא לתקן שגיאה היסטורית ולמשוך אוכלוסיה דינמית ורבת-תושיה. חוקי האזרחות נחקקו בשנת 2013 ו-2014 במהלך משבר כלכלי רציני שהשפיעו על חצי האי האיברי. על פי מייקל רותוול, נציג הקהילה היהודית בפורטו, מתוך 3000 יהודים שהגישו בקשת אזרחות פורטוגזית, 500 יהודים מטורקיה כבר קיבלו את הדרכון הפורטוגזי, והאחרים בתהליך. לקהילה היהודית באיסטנבול, השבת אזרחות פורטוגזית או ספרדית מהווה פליסת ביטוח מפני עליית האלימות. עבור המיעוט היהודי בטורקיה, הדיכוי הפוליטי אשר משפיע על חלקים רבים באוכלוסייה מתווסף לאנטישמיות הרווחת.

כעבור 500 שנים, משפחת חביב מחפשת דירה בפורטוגל

כתבה: קטרינה גומז טקסט, צילומים: רוי גאוודנסיו, איסטנבול. 29.1.17. תרגום מהמקור שפורסם כאן

בלי להשוויץ, סרגון מתין יודע לבחור את המתנה הנכונה לאדם הנכון. למתנה אחת שהוא הביא ממונגוליה היה את הכוח לגרום לחבר לבכות. אבל להציע לג'יידה חביב את התרנגול של ברסלוס, שהביא מפורטוגל לדייט הראשון שלהם היה השיא. סרגון לא יכלה לנחש שג'יידה תקבל שיחת טלפון מבן דודו, שתגלה כי "באנו מפורטוגל", ועקב מידע זה, כל משפחתם תוכל להפוך לפורטוגזית ולחזור לשם.
כשהקשר בינהם התחזק עם מי שעכשיו היא הבת זוג שלי, סרגון, יזם במקצועו, רצה לקחת את ג'יידה לטיול של עשרה ימים בארץ אשר ממנה הביא את התרנגול, ובה עבד במשך שלוש שנים. ג'יידה טענה "כשהגעתי לליסבון בפעם הראשונה, עיר תיירים, כמו לונדון או פריז, הרגשתי: זה הבית שלי. זו הייתה תחושה שונה בליסבון."
יש סבא וסבתא, וסבא וסבתא רבא, וסבא וסבתא רבא רבא, וסבא וסבתא רבא רבא רבא. אנחנו כבר לא מדברים על סבא וסבתא רבא רבא רבא רבא. איך מכנים בן משפחה שחי לפני 500 שנים?
אין דרך לציין את הקרוב, אשר ג'יידה למדה מבן דודה באפריל 2015, ששמו היה יעקב איבן חביב, ונולד ב-1460 בעיר הספרדית זאמורה. במטרה לחיות בבטחה עם משפחתו, עבר יעקב לליסבון אחרי 1492. בשנה זו המלכים הקתולים איזבל ופרדיננד, שליטי ספרד, ציוו: "כל היהודים בכל הגילאים החיים בתוכנו לעזוב עם בניהם ובנותיהם, וקרוביהם בכל הגילים, ולא לחזור לאדמתנו. כל יהודי שישאר או יחזור, עונשו יהיה מוות."
בזכות יעקב אשר היה הרב האחרון בליסבון, יכולים ג'יידה וכל משפחתה לנסות ולהיות פורטוגזים. "רב נהדר! לעולם לא הייתי חושב על דבר שכזה, לעולם. דמיינתי שאבותיי עסקו בסחר," מספר רפיק חביב, אביה של ג'יידה, יזם באיסטנבול, ובמקרה, ביקר פעם בפורטוגל לחתונה של בן דודו, אריק, אשר בא מטורקיה, וריטה, מפורטוגל. "ספר לי כמה סביר שטורקי יתאהב בפורטוגזית בהודו, והם יתחתנו במפרה בפורטוגל?" שואלת ג'יידה, סופרת מקרים, אשר, בשבילה, אחרי ששמעה על יעקב, הפכו לחשובים. "כל הדברים דוחפים אותנו לפורטוגל."
"בואו נהיה פורטוגזים", מספר אביה של ג'יידה למשפחתו כשלמדו שהם צאצאים לרב שחי בליסבון. כמעשה של פיצוי היסטורי, במרץ של 2015 העניקה ממשלת פורטוגל אזרחות לכל מי שיכול להוכיח שהוא צאצא ליהודים ספרדים במאה ה-15 שנאלצו לעזוב את המדינות שכיום הן ספרד ופורטוגל. ספרד כבר אישרה את האפשרות של קבלת אזרחות לפני מספר שנים, אבל בסוף 2015, גם היא יצרה חוק חדש.

[caption id="attachment_2682" align="alignnone" width="1280"]רפיק וסבים חביב בביתם באיסטנבול רפיק וסבים חביב בביתם באיסטנבול[/caption]

דמיינו מחנה פליטים באלטו אלנטז'ו
למרות תקווה של משפחת חביב להפוך לפורטוגזים, האפשרות לכך הרגישה כמעט כמו אגדה, מספרת ג'יידה. אחרי הכל, היו הרבה יהודים שחיו בטורקיה שביקשו אזרחות ספרדים, והיו כאלה שחיכו שבע ושמונה שנים.
נאמר כי החוק הפורטוגזי היה מסובך באותה מידה. רפיק חביב מזכיר שמועות שמספרות שהרשויות הפורטוגזיות מבקשות סרטונים כדי להוכיח שדיברו לדינו (השפה של מגורשי ספרד ופורטוגל), ואפילו בדיקות ד.נ.א. נדרשו חודשיים של פגישות משפחתיות כדי לאסוף מספיק חומר כדי להוכיח את הקשר שלהם למשפחה הרחוקה הזאת.
כולנו יושבים לארוחת הערב בבית הגדול של הוריה של ג'יידה במתחם פרטי ומאובטח באיסטנבול. בחדר מקושט בזהב ולבן, תהיתי אם הם יכולים לדמיין איך היו החיים של המשפחה שחיה בתקופה ההיא. אין תמונה של של יעקב. האם היה לו זקן, בתור רב? ספר יחיד נקרא על שמו, עין יעקב – מבט אתי ומלא השראה של התלמוד, ספרות יהודית דתית קלאסית.
האמת היא, שמבחינת אימה של הרדיפה של היהודים, השואה הרבה יותר נוכחת מאשר תקופת האינקוויזיציה, אומר רפיק. בתיק הבקשה שלהם יש תצלומים ומסמכים הקושרים עבר של 500 שנה. "זה סיפור עצוב אבל מאוד ישן." צריך לדמיין.
כדי לחזור לעבר הפורטוגזי של היהודים שברחו מספרד, עלינו להשתמש במה שאנחנו יודעים, מה שדומה להווה שלנו. בואו ניקח שדה של פליטים מסוריה, אלה שמופיעים בטלוויזיה, אולי ביוון, ונמקם אותו לדוגמה באלטו אלנטז'ו, אחד מהמקומות דרכו ברחו יהודים מספרד. המראה לא היה שונה מאוד.
סוזנה בסטוס, היסטוריונית בפקולטה לאומנויות באוניברסיטה של ליסבון, מציעה את ההשוואה: בשערים של הכפר קסטלו דה וידה, לדוגמה, יש מאהל ענק של חמשת אלפים חסרי בית יהודים שהתיישבו שם, ומחכים לאישור המלך מנואל הראשון להיכנס למדינה, שם יוכלו לחיות בשלום.
רבים מהם התיישבו בסוף באזור ברגנסה, אלבס, אידניה אה-נובה. אחרים התקדמו לכיוון החוף. לא ידוע באיזה מסלול בחרה משפחת חביב כדי להגיע לפורטוגל. ידוע שהמשפחה התיישבה בליסבון. לא ידוע איפה, אבל אפשר לנחש. סביר שיעקב ומשפחתו חיו בשכונת ביישה שבליסבון, האיזור בו הרובע היהודי העיקרי היה ממוקם – המקום הידוע כיום כרחוב אוגוסטה; כשהיה הרב הגדול של ליסבון, אולי הוא גר ליד בית הכנסת – מקום הידוע כיום כרחוב דה מדלנה.
השקט לא נשאר להרבה זמן. היו דעות קדומות רבות לגבי יהודים: לגברים היהודים יש מחזור חודשי כמו לנשים; יהודים הורגים ילדים; היהודים מסריחים מהמוות של ישו. אלה היו מיתוסים נפוצים מאוד באותה תקופה, מספרת סוזנה בסטוס מטאוס. בחלק מהם השתמשו גם בנאציזם. דעה קדומה אחרת היא שאחרי הטבילה, העור של היהודים משתפר.

[caption id="attachment_2683" align="alignnone" width="1280"]איסטנבול איסטנבול[/caption]

אפילו לא השטן של גיל וינסנטה
המלך מנואל הראשון ציווה את גירוש היהודים בשנת 1496, במטרה "לטהר" את הארץ. זה היה תנאי שהציבה הנסיכה איזבל, בתם של המלכים הקתולים, כדי להתחתן עם המלך הפורטוגזי.
אבל המדיניות של המלך הייתה אמביוולנטית. מצד אחד, הוא רצה שיעזבו; אבל בפועל מנע מהם לעזוב. מה שניסה לעשות זה למנוע את קיום היהודים מבחינה רשמית, וליצור חברה נוצרית לגמרי.
התהליך שהתחיל ב 1497, שנה לאחר הגירוש לכאורה, בוצע על ידי הטבלות בכפייה. זה התחיל עם ילדים בגילאים בין 4 ל-14. חלק מהם, בנוסף להטבלה, נלקחו מהוריהם והועברו למשפחות נוצריות.
"הורים היו מיואשים וחסרי אונים. רבים העדיפו להרוג את ילדיהם במו ידם, זרקו אותם לבארות ולנהרות, והתאבדו לאחר מכן"  מציינת אסתר מוצ'ניק, הנשיאה לשעבר של הקהילה העברית של ליסבון, בספרה " דונה גרציה נשיא – היהודיה הפורטוגזית במאה ה-16 שאתגרה את היעוד שלה".
המלך גזר שילדים עד גיל 25 יילקחו ממשפחתם. בדרך זו אב נוסף של ג'יידה, לוי, בנו של יעקב אבן חביב, הוטבל ונלקח ממשפחתו כשהיה בן 17 בשנת 1497. "רב גדול לא צריך לעבור חוויה קשה כזו" סרגון מוסיף בארוחת הערב המשפחתית, מדמיין איך איש דתי מרגיש, בורח למען כבוד. בגרסה אמריקאית של הספר "עין יעקב", מסופר שכשיעקב ברח מפורטוגל, הוא אסף את בנו, אך לא מסופר כיצד.
בנוסף לחיסול האמונה היהודית, רצו גם להשמיד את כל הראיות הפיזיות לקיום היהדות. בתי הכנסת נסגרו, ובית הקברות היהודי בליסבון הפך מרעה לצאן. השתמשו במצבות כדי להקים בית החולים, מספרים היסטוריונים.
למרות שרוב היהודים שנאלצו להמיר את דתם שינו גם את שמם לשם נוצרי, היה ידוע מי היה יהודי לשעבר, ויהודים אלה כונו "הנוצרים החדשים". החברה הפורטוגזית נותרה מפולגת, ו"הנוצרים הישנים" הסתכלו בחשד על "הנוצרים החדשים".
החשד וחוסר הסובלנות הובילו לטבח של ליסבון, ב-19 באפריל, שנת 1506, ובכך הוכח כי "לא התקיים שילוב," ממשיכה סוזנה בסטוס מטאוס. "האם היה טבח ביהודים של ליסבון?" שואלת משפחת חביב בשולחן. הם לא ידעו. הקראתי את המידע בנוגע למשפחת חביב מאותה תקופה; יהודים שהושלכו למדורות בעודם חיים; נשים בהריון שהושלכו מהחלונות אל חניתות. ואיך "האכזריות הייתה כה גדולה שאפילו ילדים שהיו עדיין בעריסתם הוצאו להורג, לקחו אותם מהרגליים, ונפצו אותם על הקירות" (דמיאו דה גויס). בחלק זה, ג'יידה רועדת, אולי בגלל שבחדר היו שלושה ילדים, שניים מהם תינוקות: בנה קווין, בן ארבעה חודשים, אחיינה ריאן, בן חודשיים וחצי, וג'יימי, בן ארבע שנים, אשר הביא את הצעצועים לשולחן.
כל המקורות מצביעים על יותר מאלף הרוגים, כותבים סוזנה בסטוס מטאוס ופאולו מנדס פינטו ב"טבח היהודים".

[caption id="attachment_2685" align="alignnone" width="718"]מוריס לוי, סגן נשיא הקהילה היהודית של טורקיה מוריס לוי, סגן נשיא הקהילה היהודית של טורקיה[/caption]

מוריס לוי, סגן נשיא הקהילה היהודית של טורקיה, לא מתעניין לשמוע את הסיפורים על הטבח הפורטוגזי, כי אין לו מה להוסיף. "ליסבון, חירונה, ונציה. לפי החשבון שלי, הוא היה מתמטיקאי. בתקופה זו, באירופה, היה טבח ביהודים כל שלוש שנים."
"להרוג יהודים היה נורמלי במאות הארבע עשרה והחמש עשרה," כותבים שני ההיסטוריונים באותו ספר, כשהם מסבירים כי המוסלמים היו "אויב חיצוני", וש"בתוך הערים היה אויב פנימי, היהודים." "השני צריך להיות מגורש." דוגמה לכך היא שאפילו לא השטן של גיל וינסנטה מאפשר "ליהודי" להיכנס לסירת הגיהינום שלו, מהסיבה כי הוא "אדם רע מאוד".

תשחררו את ממלכותינו
יהודים רבים עוזבים את פורטוגל אחרי הטבח של ליסבון. השנה לאחר מכן היא השנה בה המלך מנואל הראשון מאשר להם לעזוב את הארץ. בהחלטה זו יש הודעה שיכולה להתפרש כמבשרת רעות: "אלו שישחררו את ממלכתנו אם ירצו, יוכלו לעשות זאת; כשיבואו או ילכו, לא יאולצו או ידוכאו." הוא מוסיף: "אלו מאוחר יותר יהיו מטופלים היטב".
העזיבה של פורטוגל הייתה יציבה לאורך השנים, ותגיע לשיא עם תחילת האינקוויזיציה בפורטוגל בשנת 1536.

[caption id="attachment_2686" align="alignnone" width="398"]לארגו דה סאו דומינגוס, בליסבון: אנדרטה שמסמלת את הטבח ביהודים ב--1506 לארגו דה סאו דומינגוס, בליסבון: אנדרטה שמסמלת את הטבח ביהודים ב–1506[/caption]

משנת 2008, בלארגו דה סאו דומינגוס, בליסבון, קיימת אנדרטה לציון הטבח של שנת 1506. לידה, יש שני בני גינאה שמוכרים בוטנים ובמיה, איש שמבקש צדקות מקנדים, וזוג שלוגם גינג'ינה שנמכר שם. בספרו "זהות וזיכרון בקהילה היהודית של ליסבון" (משנת 2014) יש מרואיין יהודי שמתוודה לסופרת, קסניה ונוסטה דה קרוולו, שמעולם לא היה מסוגל ללכת לתיאטרון הלאומי. "בגלל האינקוויזיציה," בגלל ש-"שם הם נשרפו."
מ"המושב הקדוש של האינקוויזיציה", אין סימנים הנראים לעין בעיר. כאן, בתיאטרון הלאומי, דונה מאריה השנייה מופיעה בהצגה "ימים אחרונים של האנושות" במקום שפעם היה "המושב הקדוש". תהלוכות ציבוריות של מורשעים, לבושים בחלוקים לבנים עם פניהם צבועים בלהבות, יצאו מהחדר, צופים את מה שעומד לקרות. "כן, זה היה עד כדי כך תיאטרלי", מוסיפה ההיסטוריונית סוזנה בסטוס מטאוס. שכרו ציירים שיציירו את פניהם מלאות האש של הנידונים בבדים שנתלו באולם המרכזי של כנסיית סנט דומיניק.
כאן ליד הנהר, במקום בו נמצא "שאפאריז דל ריי" עברו מאחורינו שני תרמילאים, כאן יש שלט שאוסר על עצירה או חנייה, האש נדלקה. האפר מהגופות אפילו נשאר. הם היו כל כך טמאים עד כי לא יכלו לגעת בהם. סוזנה בסטוס מטאוס מספרת, שהרוח והגלים של הנהר ניקו אותם.
האש לא הייתה העונש הנפוץ ביותר. העונש הזה הוא "התכחשות לשבועה", הצהרות של מתוודים כי טעו ומבקשים חנינה, זה התרחש בטרריו דו פאצ'ו, עם במות אישיות.
כעונש, יהודים רבים נשלחו ל"אזורי חרטה", כדי שהם יוכל "להתחנך". זה יהיה המקום בו כיום נמצא הרחוב של בתי הספר, שעוקב אחרי קו חשמלית מספר 28, באלפמה. ממקום זה לא יכלו ליצור קשר עם מישהו בחוץ, הם היו בתאים שמהם לא יכלו לצאת, חוץ מללכת לכנסיה לשמוע תפילות.

[caption id="attachment_2687" align="alignnone" width="1280"]איסטנבול איסטנבול[/caption]

דרכי מילוט חשאיות
אחרי הטבח, המלך מנואל הראשון אישר ליהודים מורשעים העוזבים את פורטוגל, לעבור רק לממלכות נוצריות, מהפחד שאם יגיעו לארץ של מוסלמים יחזרו להיות יהודים.
דרכי מילוט חשאיות נוצרו, וכללו סירות דייגים, אשר העבירו יהודים הרחק מהחוף. יהודים התיישבו באזורים משלהם, כמו שקורה תמיד בהגירות.
היו אלה ששטו מצפון אפריקה או צפון אירופה, מאנטוורפן, באנגליה, ואז מפלנדיה, באמסטרדם, ואז מאיטליה, מספרת סוזנה בסטוס מטאוס.
הרבה עזבו, אך הרבה נשארו. הוכחה לכך? מחקר שפורסם ב-2008 במגזין האמריקני לגנטיקה הראה, שבממוצע, 35% מהגברים בדרום פורטוגל, ו-25% בצפון הם בעלי גנים של יהודים ספרדים. כלומר, רבים התבוללו, ובכך שרדו אי סובלנות דתית.

דרכי בריחה של יהודים ספרדים (מפורטוגל וספרד)
ירוק = הגירה במהלך המאות ה-17 ו-18.
אדום = הגירה במהלך המאות ה-15 ו-16.

[caption id="attachment_2695" align="alignnone" width="716"]דרכי בריחה של יהודים ספרדים (מפורטוגל וספרד) דרכי בריחה של יהודים ספרדים (מפורטוגל וספרד)[/caption]

עבור רבים שרצו והצליחו לברוח, האימפריה העות'מאנית התבררה כאחד היעדים הגדולים והטובים ביותר. הגיעו ידיעות כי זה נווה מדבר של שלווה, מקלט ומחסה. שם, בניגוד לאירופה הנוצרית, היה מותר להם להיות יהודים חופשיים, בתנאי שישלמו מיסים.
זה מסביר מדוע טורקיה היא המדינה ממנה מגיעות רוב הבקשות לאזרחות פורטוגזית, כ-40% מסך כל היהודים (2103 מתוך מתוך 5566 שהתקבלו בין מרץ של 2016 ועד דצמבר של שנה שעברה). הבאות הן ישראל וברזיל.
איש אינו יודע בוודאות את תאריך הבריחה של משפחת חביב מפורטוגל, אך היעד הסופי היה סלוניקי, אשר כיום היא יוון, אך באותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית המורחבת. האב יעקב נפטר שם בגיל 56, בערך בשנת 1516, לפני סיום הספר שינציח אותו. יהיה זה בנו לוי, שיגיע לגיל 65 ויהיה גם הוא רב, שיסיים את המטלה. העבודה, שתאפשר למשפחה ליצור קשר עם הצאצאים הטורקים אחרי מאות שנים, פורסמה כבר מאות פעמים. משפחת חביב זאת כבר לא תחזור לביתם, לא בספרד ולא בפורטוגל.

מפתח מדור לדור
המיתוס הידוע הוא שמשפחות של יהודים ספרדים שמרו את המפתח לביתם המקורי, אשר ממנו נאלצו לעזוב, בתקווה שיחזרו אליו יום אחד. אלו הם מפתחות שעברו מדור לדור במשך חמש מאות.
הכותבת היהודית פורטוגזית-ברזילאית טטיאנה סלם לוי, אשר משפחתה באה מקסטלו דה וידה, במאה ה-15 ברחה לאיזמיר, כיום טורקיה, תמיד שמעה על המפתח לבית הפורטוגזי שלה. תמיד נאמר כי הוא נעלם באש, אך הוא היה קיים.

[caption id="attachment_2684" align="alignnone" width="718"]הרכזת של מרכז המחקר לתרבות עות'מאנית-טורקית ספרדית באיסטנבול, קארן שרון הרכזת של מרכז המחקר לתרבות עות'מאנית-טורקית ספרדית באיסטנבול, קארן שרון[/caption]

הרכזת של מרכז המחקר לתרבות עות'מאנית-טורקית ספרדית באיסטנבול, קארן שרון, מאוד צינית בנוגע לעניין הזה. הספרדי שאל אותה את השאלה: "האם יש בידייך את המפתח לבית? המפתח לבית?! היא מציאותית." היא עוקצת כשהיא אומרת, "זה תלוי אם אדם מדמיין שאדם נרדף, שלא יכול לסחוב איתו כלום בתיק, סוחב מפתח גדול וחלוד על הגב שלו. אלה שטויות," ובעיקר הרעיון שמשפחה שמרה על המפתח במשך 520 שנים. אני לא טיפשה".
במוזיאון של בית הכנסת של קסטלו דה וידה, הנשיאה לשעבר של הקהילה העברית של ליסבון, אסתר מוצ'ניק, מצוטטת מדברת על המפתחות. "אמת או אגדה, הם מזינים את הדימיון, והופכים את העבר לגן עדן." "בכל פיזור של אנשים, ישנם מיתוסים," היא מוסיפה.
"המפתח הוא סמלי. זה יכול להיות מפתח, שמיכה, גם אם זה כבר לא קיים. ישנו סיפור על החפץ במשפחה," מספרת סוזנה בסטוס מטאוס. אחד מ"אמצעי הוכחה" שמסופק עבור החוק הפורטוגזי, שנותן אזרחות לצאצאים של יהודים ספרדים, הוא "מסורת מפה לאוזן של המשפחה".

שפה שהיא בית
יותר מהמפתחות, הדבר החשוב הוא ההיסטוריה של המפתח או של סיפורים אחרים, ואלה עברו מדור לדור. בלדינו ההוכחה הגדולה של שייכות למיעוט שנרדף היא לא פיזית, אומרת קארן שרון, זה חסר חשיבות, זה נקרא "לדינו".
"זה מאוד מיוחד שזה שרד", מספר חוקר שמאז 2005 מנהל את אחד העיתונים הכתובים בלדינו היחידים בעולם, "אל אמנסר" (השחר), מוסף חודשי המצורף לעיתון השבועי "שלום". "צפו היכחדות של הלדינו לפני 40 שנה. זה עדיין לא קרה," הוא מחייך, כי הלדינו הפסיקה להיות מדוברת בטורקיה. לא מלמדים את השפה בבית הספר, הוא מוגבלת לבית ולנשים. על היהודים ללמוד את השפה הטורקית, בחצי הראשון של המאה ה-20, לדינו החלה להיעלם.
לדינו היא עדיין שפת האם של יהודים בני 70 ו-80, גם בני 60 שולטים בשפה, בני 40 מבינים ומדברים, אך צעירים יותר כבר לא מדברים בשפה זו. אך זה עדיין משהו שמאחד אותם. "שילוב הקהילה התרבותית הזאת." קארן שרון, בת 58, לא מדברת כשפת אם, כך הייתה גם סבתה, אך היא מרגישה שתפקידה הוא לשמור ולטפח את השפה הזאת גם בלי מדינה.

מילים פורטוגזיות בלדינו
אבאפר; אלפינת; איינדה; אגורה; אסנדר; באפו; באניר, דסבאפו (דסאבאפו); דסבאפאר (דסאבאפאר), אנקוראג'אר; אנפורקאר; אסקורסר; אסקורידאד, פריר; פריד'ו; פרוג'ם; פרוג'נטו; פרוניה, איזולדו; איזולמנטו; איזולארס, מוביליזאר; מופו פרובה, רדיג'יר; רסקאלדו; רמורסו; ריסקו; ריסקאר
מקור: מלון לדינו-טורקית, נערך על ידי קארן שרון, נכתב על ידי קלארה פריארה

לדינו היא שפה, אשר ממפה את המקומות בהם עברו יהודים בגלויות שלהם. "שילוב של ספרדית, פורטוגזית, איטלקית, יוונית, טורקית. זאת שפה מאוד הומניסטית," אומר מוריס לוי, סגן נשיא הקהילה היהודית של טורקיה." עבורנו, השפה מייצגת מבחינה פסיכולוגית את הבית."
רוב המילים מגיעות מספרדית, אך חלק יותר דומה למילים מימי הביניים מאשר שפות מודרניות. מוריס לוי נזכר עכשיו, שכשהוא ביקר בספרד לפני מספר שנים בעסקה כלשהי, והשתמש במילה "אלדיק'רה", והופתע שאף אחד לא הכיר את המילה. בשבילו, הוא התכוון "כיס". מה שהוא גילה זה שהמילה הזאת נשארה בין הנודדים, אך נעלמה מהשפה הספרדית, שנשארה עם מילה אחרת. זאת מילה, שכשהיהודים עזבו את האזור שהיום הוא ספרד, ייעדו שק אשר ממנו נלקחו הזרעים, מסביר לוי. זאת מילה שבאה ישירות מ"ספרד" של ימי הביניים, אשר לא מזוהה בספרד של המאה ה-21.
במילון לדינו-טורקית, שנערך על ידי קארן שרון, למילים יש, כשאפשר, הסבר של המקור שלהן. ללדינו יש פורטוגזית, פחות טורקית, אשר שם חיו במשך חמש מאות, אך יש יהודים ספרדים בטורקיה שממשיכים להשתמש בפורטוגזית "כאן ועכשיו" במקום ספרדית. מילים פורטוגזיות עם איות שונה, כמו "איזולאדו", "ריסקו", "אנקוראג'אר", "דסבאפאר (דסאבאפאר)", "מוביליזאר", "רסקאלדו" שרדו בלדינו של היום. דיבור בלדינו הוא עוד הוכחה לפי החוק הפורטוגזי.

טיול דרך אדמות פורטוגזיות
מאז ספטמבר האחרון, ג'יידה חביב, אביה וגיסה הם רשמית פורטוגזים. עדיין חסרים שני בני משפחה, אמה ואחותה דניז גם קיבלו אזרחות. הבסיס של התהליך של כל אחד הוא זהה; זה יעקב, ולדינו.
בזמן שמחכים להיות כולם פורטוגזים הם התארגנו בעצמם, ושנה שעברה, ערכו טיול למדינה, שאחרי הכל, ממנה באו. אפילו מיה הכלבה, שג'יידה התעקשה שגם תופיע בתצלום.
ג'יידה נזכרת עכשיו, שבמשך הימים הפורטוגזים ההם, כל המשפחה התהלכה ברחובות, בליסבון, בפורטו, מביטה באנשים ומסתכלת על על הפנים של הפורטוגזים. "האם אנחנו נראים כמוהם? האם הם כמונו?".
היא מספרת שהיא הבינה שכן, הם באו משם. "יש צורה שבה מדברים ומתנהגים, אפילו של הליכה, של חיים, ששונה מזו של כל מדינות אירופה," לדוגמה אנגליה, צרפת.
"אני רוצה שקווין יגדל בשני העולמות, זאת המשאלה שלי, בואו נשאיר הכל כמו שהוא בטורקיה". ג'יידה חביב.
לבעלה של ג'יידה, סרגון מטין, יש משפחה בשטרסבורג, כאשר הם הולכים לבקר אותם בעיר הצרפתית", ג'יידה אומרת שזה מרגיש "עולם אחר. כל כך שקט, אנחנו יכולים לשמוע את עצמנו הולכים. אנשים מדברים מאוד בשקט." זה לא כמו פורטוגל, "שם אתה שומע אנשים מדברים. הטורקים מדברים מאוד חזק. אני רוצה אנרגיה." בגלל שלמעשה, הם מרגישים יותר טורקים מאשר יהודים, מסבירה ג'יידה. ולכן הם מרגישים יותר בבית בפורטוגל משאר עם היהודים בצרפת, "הם הרבה יותר שונים מאתנו." "הפורטוגזים דומים לטורקים, אנחנו ים-תיכוניים." פורטוגל יותר קשורה אליהם אפילו יותר מישראל, אשר היא מתוודה ששם היא הרגישה יותר זרה כי היא לא מדברת עברית. "כשאתה מדבר לדינו עם ספרדי; הם אומרים שזה לא ספרדית, כשאתה מדבר לדינו עם פורטוגזי, הם אומרים שזה לא פורטוגזית." זה לא אף אחד מהם, זה גרם להם להרגיש יותר בנוח בפורטוגל.
וג'יידה, אשר מדברת לדינו לא טוב, זוכרת מה קרה לאמה בליסבון. כל המשפחה הייתה במרכז הקניות "קולומבו", בקומה השנייה, המסעדה, וכל חבר משפחה רצה לספק את תאבונו. סרגון, שירת תרגם לכולם – כי הוא למד פורטוגזית כששהה שם – לקח על עצמו ללוות כל סועד למסעדה שהוא בוחר, הוא היה צריך לתרגם את הבקשות ולחכות עד שהן יגיעו. ג'יידה בחרה לאכול פסטה; האב בחר בשר צלוי, והאחות בחרה בעוף.
"גיסתי הייתה אחרונה. היא הייתה רעבה ועצבנית. היא התעייפה מלחכות למדריך שלה," נזכר סרגון. היא לא מדברת אנגלית, אבל היא כן מדברת צרפתית, אבל מעטים יודעים צרפתית בפורטוגל. אז היא החליטה ללכת, לבד, להזמין בעצמה בלדינו, זה היה אמור להיות פרוסה של פשטידה, היא לא זוכרת היטב, מה שהיא זוכרת זה שהם הבינו את זה. וכמה שזה חשוב.
"היא באה מאוד שמחה," יחד עם המגש שלה, נזכרת בתה. היא הצליחה בלגרום לו להבין לדינו. "זה היה דבר טוב שקרה לי, שהבינו אותי," אומרת האם, סבים. זה היה סימן שמשהו, למרות כל השנים שעברו, מתקרב אליהם.
מהמקרה הזה, סבים חביב התחילה לדבר עם האנשים ברחוב. "בפורטוגל, אמי הייתה שמחה." היא המשיכה לומר למשפחה, "אני יכולה ללכת לבד," נזכרים הזוג ג'יידה וסרגון.
סרגון אמר להם, שכשהחל לבוא לביתם ושמע את הסבתא מדברת אל הילדים, "אבל את מדברת פורטוגזית," והם ענו, "לא, אנחנו מדברים לדינו."
"זה לא היה קשה להסתגל," מסכמת ג'יידה. זה מה שהם כבר החליטו. אחרי ביקור המשפחה הזה, היא וסרגון החלו לחפש דירה בפורטוגל. שאר המשפחה עושה אותו דבר, אחותה של ג'יידה וגיסה. בארוחת הערב, היו הרבה שאלות הן לגבי מחירים של בתים; הם מבקשים ייעוץ לגבי האזורים הכי טובים של ליסבון.

להיות "מיגל"
הרבה השתנה בטורקיה מאז ארוחת הערב שבה סרגון הציע לג'יידה את התרנגול של ברסלוס. הם התחתנו. לפני ארבעה חודשים נולד להם תינוק. אשר נולד ביום של שינוי בטורקיה.
הימים של הולדת ילדים הם תמיד מיוחדים; הם כמו אירועים שתמיד חוזרים במשפחה. אבל היום שבו קווין בא לעולם לא היה מיוחד רק בגלל הלידה.
ג'יידה וסרגון סיפרו את הסיפור כאנקדוטה משעשעת. אמה של ג'יידה, ליד מיטתה של בתה היולדת, שניסתה להרגיע אותה ואמרה: "תירגעי, אין רעידת אדמה." בית החולים רעד.
"זאת לא הייתה רעידת אדמה, אלא פצצות ומטוסים שעפים מעל לבית החולים שגרמו לחלונות להבהב," מספר סרגון. זה היה ביום של ה"הפיכה" בטורקיה, ב-15 ביוני, 2016.
מבלי לדעת מה קורה, הם רצו לבית החולים. לתור לניתוח קיסרי, בבית החולים "אג'י באדם", חדר הניתוח היה מלא בנפגעי הלם. קווין נולד ב-16 ביוני בשעה 16:45.
האקלים בטורקיה השתנה מאז. זה לא הם שאומרים את זה. זאת התקשורת שמדווחת את זה כל יום: "טורקיה גוזרת מאסר על 100 חיילים בגין ניסיון הפיכה", "170 עיתונים, מגזינים וערוצי טלוויזיה נסגרו, 125 עיתונאים נעצרו", "טורקיה סוגרת עמותות ומבקשת מאסר עולם לכותבים", "טורקיה חוקרת 10,000 אנשים בגין פעילות טרור", "לאחר ניסיון ההפיכה, הממשלה פיטרה כ-35,000 מהצבא, מהמשטרה וממערכת המשפט."
ג'יידה וסרגון החליטו לקרוא לבנם קווין, אך גם מיכאל. התוספת של השם השני כבר לקחה בחשבון את המעבר לפורטוגל, כך שיום אחד הוא יקרא "מיגל".
"אני רוצה שקווין יגדל בשני העולמות, זאת המשאלה שלי, בואו נחייה כמו שחיינו בטורקיה," הם רוצים שתהיה בבעלותם דירה בפורטוגל. הרעיון הוא לחיות חצי מהזמן בפורטוגל, ואת החצי השני בטורקיה. "נבוא ונלך".
סרגון וג'יידה הם סוג של חלוצים במסע החזרה הזה. "אני כמו גשר בשבילם," אומרת ג'יידה, שבינתיים הפכה לנציגת הקהילה היהודית של פורטו בטורקיה, אחד שני הגופים בפורטוגל שמאשר למועמדים מתאימים להמשיך בתהליך קבלת האזרחות.

מה דורש החוק
"איך פורטוגל? איך החיים שם? איך הכלכלה? ביטוח? בתי הספר?", שואלים את הזוג הרבה מהמועמדים הפורטוגזים שמחכים. ברשימת המשפחות היהודיות-טורקיות שמחכות להיות פורטוגזיות, יש את פארו, פרנקו, קארמונה, מורנו, קאסאדו, פינהס, ונטורה, סארדה, גומז (דה גומז?), פררה (פריירה?). מתוך קהילה של בערך 16,500 יהודים ספרדים בטורקיה, 2103 נכנסו לתהליך בקשת אזרחות פורטוגזית (נתוני משרד המשפטים הפורטוגזי), כלומר 13% מהקהילה.
כשמישהו בטורקיה מתגעגע לשם החיבה שלו כי הוא לא נשמע טורקי , וגורם לאנשים לשאול מהיכן הוא בא, התשובה הפשוטה היא: "אבותיי באו מספרד". אם הרבה יהודים ספרדים לא ידעו היטב את ההבדלים בין פורטוגל לספרד, אז שני החוקים החדשים הבהירו אותם.
פורטוגל העניקה עד דצמבר האחרון אזרחות פורטוגזית ל-431 יהודים ספרדים, מתוכם בערך 63% טורקים (271 אזרחים); ספרד העניקה אזרחות לשלושה, מסכם עורך דין ממוצא טורקי יורם זרה, אשר מתגורר בישראל ומטפל גם במקרים של אזרחים טורקים.
לאחר חמש מאות שנים, החוק הפורטוגזי גרם ליהודים ספרדים בטורקיה לגלות את פורטוגל כמדינה נדיבה יותר בכפרה על טעות ההיסטורית, אומר עורך דין יורם זרה. "החוק הפורטוגזי הוא הרבה יותר סביר".
ספרד פתחה את הדלת שלה להענקת אזרחות לפני מספר שנים, על ידי צו מלכותי. בשנת 2015, בבת אחת, העניקה אזרחות ל-4522 אנשים שבקשתם הייתה תלויה ועומדת שנים רבות. אך החוק הספרדי החדש מ2015 דורש ידע בשפה והתרבות, ומחייב אותך לגשת לנוטריון בספרד, וזאת הסיבה שבגללה רוב המועמדים באים ממדינות דוברות ספרדית כמו ארגנטינה וונצואלה ולא כמו טורקיה.
החוק הספרדי התקבלת בביקורת רבה. יהודים טורקים, אשר מעדיפים להישאר בעילום שם, טוענים שזה לא הוגן שמדינה אשר גירשה אותם, לפני 500 שנים, עכשיו מבקשת מהם לדעת במבחן אמריקאי, שאלות כמו "מי המלך הנוכחי של ספרד?, מהו מקצועה של פנלופה קרוז? מהו היצוא העיקרי של ספרד?" פורטוגל לא דורשת שליטה בפורטוגזית, אפילו אם יש ידע על התרבות. מה שנדרש זה הוכחות לשושלת רחוקה.
בדרך זו, החוק החדש גרם להם למצוא עניין בפורטוגל. "יהיו מאות טורקים שיקנו בתים, נכסים בפורטוגל, שחושבים על הקמת עסקים במדינה", אומר יורם זרה, בעת שביקר במדינה.
יורם זרה, בעצמו אזרח פורטוגזי מספטמבר 2016 במסגרת החוק החדש, מסכים עם מאמר שפורסם לאחרונה, שמראה איך איסטנבול נראית כמו ליסבון: "שתיהן בנויות על גבעות; יש גשר המחבר את הגדות, יש ערמונים קלויים ברחוב כשמזג האוויר קר, המדרכה עשויה מאבנים קטנות. "ליסבון היא קצת מזרחית", הוא אומר.
אך הרצון להיות פורטוגזים תלוי בגיל ותלוי בצורך. ישנם הבדלים בין המוטיבציה של מבוגרים וצעירים. ישנם אלה שלא באמת צריכים, וישנם אלה שמאוד צריכים.

שורשי אלבוקרק
ויקטור ידע תמיד ששם המשפחה שלו אלבוקרק מקורו מבן משפחה שעזב את פורטוגל. המאות שינו את האיות, ה"q" הפך ל"k" כי לטורקים אין אות כזו. הוא שמע על נושא שמו המפורסם, המשנה למלך הודו אלפונסו דה אלבוקרק. זו הייתה בדיחה משפחתית, בין אב לבן, "לאבותינו היו כל כך הרבה אדמות והם לא השאירו לנו כלום".
כאשר הבן, מהנדס סביבה אשר חי בקנדה, היה בפורטוגל לפני כארבע שנים, בכל פעם שהוא ראה שלט עם השם המוכר, הוא שלח תמונות, מתלוצץ על הכותרת: "עוד אחד מהרחובות שלנו".
המקור הפורטוגזי של המשפחה היה מאז ומתמיד סיפור פולקלוריסטי, בלי קשר לחייהם, אפילו כאשר לאחרונה חבריהם התחילו לשאול את ויקטור אלבוקרק "למה אתה לא מצלצל בפעמון של פורטוגל? תקפוץ על ההזדמנות". "איזו הזדמנות?" הוא ענה בשאלה.

[caption id="attachment_2688" align="alignnone" width="1280"]ויקטור ורחל אלבוקרק ויקטור ורחל אלבוקרק[/caption]

ויקטור ורחל אלבוקרק כבר אינם חושבים לחזור לפורטוגל. "אין לנו את הכוח לזוז, אין לי כוונה לשנות את ארצנו, שורשינו הם כאן".
ויקטור אלבוקרק, 85, מצביע על הקיר שליד הספה צבוע בצבע בז' שהולך ונעלם. הוא חשב שזה רעיון טוב לצבוע את הקיר מחדש, אבל אשתו רחל עמדה על כך שעדיף להשאיר אותו כמו שהוא. מאוחר מדי לשיפוצים. "אין לנו את הכוח לצבוע קירות,  להעביר בתים. אינני מתכוון לשנות את המדינה" אומר ויקטור. במקרה הלא-סביר של ביקור בפורטוגל, הוא ינהג כפי שנהג תמיד: "אני מבקש ויזה".
הזמן של המסעות הגדולים מסתכם עבור הזוג, אומר ויקטור, באוסף קופסאות גפרורים מבתי מלון מסביב לעולם בתוך מאפרה בצורת העולם. נסיכת הכתר מקואלה למפור, מלבורן מרידיאן, מלון אינטרנשיונל בניירובי, מלון פאלאס במדריד.
"השורשים שלנו כאן", אומר ויקטור. אשתו רחל אלבוקרק. כמוהו, גם היא הייתה מדריכת טיולים. אני דוברת צרפתית, ספרדית אנגלית, לדינו וטורקית". האלצהיימר לקח את הצרפתית, הספרדית, האנגלית והלדינו. נותרתי עם הטורקית."
אבל לויקטור אלבוקרק מסוקרן, עם שמץ של חשד, של אלה שממשיכים לחשוב כי לנדיבות חייב להיות הסבר. "למה פורטוגל יצרה את החוק הזה?", "האם היה שם לחץ מצד ישראל?". אני עונה שהייתה הצעת חוק פופולרית ושהמפלגות אישרו אותה פה אחד בפרלמנט.
בלי קשר למניעים, ויקטור אומר "זה סיפוק להרגיש שהם פותחים את הדלתות להחזרת היהודים, לתת להם לחזור". לזקנים החשיבות היא סמלית, הוא אומר, זו סגירת מעגל.

איסטנבול

איסטנבול

שריד שהופקד בידייים
הגברת הזקנה הזו לא רצתה אזרחות פורטוגזית. היא הייתה חולה בסרטן, בת 82. היא הגיעה עם בעלה דויד ועם אחותה לכפר אלנטג'ו של קסטלו דה וידה. ראש העיר לשעבר, קארולינו טאפאדג'ו, בעצמו נצר ליהודים שגורשו מטולדו, הבין שזהו הטיול האחרון שיכלה לעשות ב 31.5.15.
"היא רצתה לבוא להיפרד מאדמתה, אדמה שבה לא היתה מעולם". והיה לה חפץ שרצתה "להחזיר", נזכר ראש העיר לשעבר. זה היה מפתח שחור חלוד שיפתח את דלת הכניסה של הבית הפורטוגזי של המשפחה.
שמה של הגברת היה אסתר כהן, ומשפחתה נמלטה מפורטוגל במאה החמש עשרה לטורקיה. המפתח עבר מדור לדור מאם לביתה. מלבד המפתח, ידעה גם את שמות השכנים מלפני 500 שנה היו ידועים. הגברת ידעה שברחוב דה פונטה המשפחה שלה חיה בקרבת "אנה, בנטה, ארנגה, טריסטאו וקליף", נזכר קארולינו טאפאד'גו, שהצביע על שמות אלה.
ראש העיר לשעבר תמיד שמע את סיפור המפתח, אך לא חשב שהוא קיים. "תארו לעצמכם את הרגע המצמרר הזה, לראות את הגברת הזאת בוכה, בעלה והאחות, מפקידים  את השריד הנפלא בידי, יחד עם אחד קטן יותר, בוודאי של ארון. היא הורישה את המפתח לכפר כי לא היו לה ילדים.
קארולינו טאפאדג'ו לקח אותו ופנה לצאת לרחוב אשר שמר על השם מלפני 500 שנה,  זה האחד שמוביל מבית הכנסת (שהוא עכשיו מוזיאון) אל מעיין הכפר. הרחוב הוא בחלק הצפוני יותר של הכפר, במקום שהיה הרובע היהודי, מכיוון שזה היה החלק הכי חשוך, הכי לח, הכי תלול, וניסה אותו מדלת לדלת. "מה אתה עושה פה"? שאלו  תושבים שמכירים אותו היטב מכיוון שהבית הזה הוא ביתם של המחותנים שלו. "אני הולך לראות אם המפתח נכנס". הוא ניסה אותו על 14 מנעולים. אף אחד לא נפתח. הבתים נמצאים באותו מקום, דלתות העץ נרקבו כנראה עם הזמן. "הייתי שמח אם הדלת הייתה נפתחת".
בכל פעם שקרולינו טאפאדג'ו עושה סיורים מודרכים אל הצד הפחות שטוף שמש של קסטלו דה וידה, סיפורה של אסתר כהן הוא התוספת האחרונה. המפתח מוצג במוזיאון – בית הכנסת. 

הזדמנויות עבור הילדים
אם עבור הזקנים החוק משמש בעיקר בשל הסמליות שבו, עבור הצעירים דרכון פורטוגזי יכול עדיין לשנות חיים.
אנחנו באמצע הריאיון עם קארן שרון במתקן של העיתון שלום, וגילה בארוקה ארבס, עובדת הספרייה, מפזרת סביבנו אווירת לחץ, משרשרת מספר שאלות "מאיפה הם?", "מפורטוגל?", "הם פורטוגזים מפורטוגל?". אני משיב בחיוב. וגילה מתבדחת " זה כאילו ביאת המשיח". היא אומרת שהיא צריכה עזרה מאתנו. אין לה כסף לשלם לעורך דין ולמתרגם והיא מנסה לעשות את כל התהליך בעצמה, בסיוע גוגל טרנסלייט. אני יודעת שזה תרגום פגום, אבל זה מה שיש. "אתם מבינים את מה שכתבתי?" היא שואלת, מראה מסמך שנכתב בפורטוגזית רצופת שגיאות.
היא מראה לנו ארבעה מכתבים שקבלה מהקונסרבטוריה בליסבון ומבקשת את עזרתנו. משפחת בעלה היא נצר למשפחת בארוק שהפכה עם הזמן לבארוקה.

[caption id="attachment_2689" align="alignnone" width="718"]גילה בארוקה גילה בארוקה[/caption]

גילה, בת 56, היא אם לשניים. אחד מהם אוטיסט. היא עושה הכל שבנה הבריא יהיה פורטוגזי. להיות בעל דרכון אירופאי זו דלת פתוחה של הזדמנות. זה שנגן. נראה לה שהתהליך אף פעם לא מסתיים. "אני רוצה שזה ייגמר".
ליהודים טורקיים רבים יש ילדים שלומדים בחו"ל, בארה"ב, בישראל, אבל הם על סף הצורך לחזור, כי הדרכון הטורקי הוא בעייתי מבחינת ניידות, מסבירה קארן שרון.
להיות פורטוגזי או ספרדי פירושו להיות מסוגל לזרום, להיות מסוגל לנוע ללא צורך לתת דין וחשבון, מבלי לבקש ויזות. זה להיות מסוגל לבחור להתמחות בספרד, כמו בתה של קארן שרון, מאז שאמה נעשתה ספרדית. "החוק חשוב במיוחד עבור הילדים שלנו" היא אומרת ושותקת. אלו הן שיחות שנקטעו. למרות השאלות.

[caption id="attachment_2693" align="alignnone" width="1280"]איסטנבול איסטנבול[/caption]

"אנחנו לא יודעים אם זה יכול לעזור, להיות פורטוגזים…" (גילה בארוקה ארבס); " אנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיה מחר" (רפיק חביב). "אנחנו אף פעם לא יודעים מה העתיד." (ג'יידה חביב מטין).
אלה הם ביטויים נדושים שיכולים להיאמר על ידי כל אחד בכל מדינה, בבתי קפה או באוטובוס, אבל כאשר יהודים שחיים היום בטורקיה מבטאים אותם הם מקבלים מימד נוסף. אלה הם משפטים המסתיימים בשתיקות אשר צריכות לשמש כנקודות בסוף משפט. הם מלאים בשאלות ללא תשובה שאינן יכולות להיענות.
היינו באיסטנבול בשבוע שבו המפלגה השלטת, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP (, הגישה הצעת חוק שרצתה לבטל הרשעה של נאשם בתקיפה מינית של קטינה, בתנאי שהעבריין יינשא לקורבן. הצעת החוק בוטלה.
בשדרת איסטיקלל הקוסמופוליטית, יש עצומה נגד החוק המוצע. כשאנו ניגשים לשאול מה זה, מגיבים בחשש  "זה נגד החוק של ילדים" אומרים לנו בלקוניות.
בשיחות עם יהודים ספרדים, כל אחד זורק שאלה לגבי המצב הפוליטי בטורקיה. שמו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אף פעם לא נשמע, ונמנעים מלהזכיר את שמן.
"יש תחושה של דאגה", אומר עו"ד יורם זרה, המדבר באופן חופשי כי הוא גר בישראל. "טורקיה נעשית פחות ופחות דמוקרטי, פחות ופחות חילונית. יהודים הם כמובן בעד חילוניות ובעד חופש דיבור וזה לא עושה אותם מזוהים עם המפלגה האיסלמית שבשלטון".
מה שרואים זה "איסלאמיזציה של החברה". יש כאלה שמרגישים שגברה עוצמת הקול של הרמקולים במסגדים בהם קוראים לחמש התפילות ביום. "היהודים מרגישים שטורקיה פחות יציבה, עם התקפות טרור" אומר זרה. יש להם את כל הסיבות להיות מוכנים.

יהודים דיסקרטיים

[caption id="attachment_2681" align="alignnone" width="823"]בית הכנסת נווה שלום בית הכנסת נווה שלום[/caption]

נווה שלום הוא בית הכנסת הגדול ביותר באיסטנבול, ועדיין אין שלט המוביל אליו. אותו דבר לגבי העיתון שלום, שהוא מספר 12 באיסטנבול, בו אפילו כאשר מגיעים לכניסה של הבניין אין סימן המצביע על כך שאנחנו במקום הנכון. שניהם מקומות צנועים. זוהי קהילה דיסקרטית בכוונה. "אבא שלי תמיד אמר, את יהודיה, תיזהרי, דברי בשקט,  תהיי דיסקרטית", אומרת גילה.
בית הכנסת והעיתון הם שני מרחבים מוגנים. בנווה שלום יש מאבטח ליד הדלת, בפנים גלאי מתכות עד שנפתחת דלת שחורה משוריינת, העובי של הקיר רחב, הדרכון מוחזק כבן ערובה. השוער המאשר כי אנו במקום הנכון, בטרם אנחנו פותחים את המזוודות ומעבירים אותן בגלאי מתכות, הוא אומר לנו לעלות לקומה השלישית למקום שבו המדרגות נפסקות על ידי מעקה אפור. אז מצלצל הפעמון השני ומישהו פותח את הדלת ורק בחלק הפנימי של הקיר מופיע הלוגו של העיתון היהודי.
הניסיון לימד אותם שבטוח יותר להיות יהודי בתוך הבית. זו לא פרנויה. ב-1986 22 אנשים מתפללים נהרגו מפצצות כנראה של חמאס. ב-2003 שני מחבלים פגעו ברחובות של בתי הכנסת נווה שלום ובית ישראל, 23 אנשים נהרגו, כ-600 נפצעו, בפיגוע המיוחס לכאורה לאל-קאעידה.
"אחרי הכל, חיינו כאן מאז האינקוויזיציה. אני אוהב את איסטנבול. השורשים שלי הם כאן". מואיז גבאי, מדריך תיירים.

[caption id="attachment_2690" align="alignnone" width="718"]מואיז גבאי, מדריך תיירים. מואיז גבאי, מדריך תיירים.[/caption]

דבר האחד הוא האקלים הפוליטי, דבר אחר הוא האווירה החברתית. ואין מדחום יותר טוב למדידת רמת האנטישמיות, אומר מואיז גבאי, מדריך תיירים היסטוריון של שלום, מאשר לנסוע במונית ולהקשיב לנהגים ומהרשתות החברתיות. אפשר לציין את העלייה בתיאוריות קונספירציה שמערבות את ישראל ויהודים בכלל, מיעוט שמורגל להיות שעיר לעזאזל. כהיסטוריון הוא תמך בהפללה של דברי שטנה אנטישמיים, עם הזכות להטיל קנסות, ובמערכת חינוך שלא מציגה יהודים כ"אחרים". "אחרי הכל, חיינו כאן מאז האינקוויזיציה. אני אוהב את איסטנבול, השורשים שלי הם כאן".
ישנם חלקים של איסטנבול שבהם אתה קודם כל מנסה להבין אם זה בטוח לומר ששמך מואיז, שם שבא ממשה – "השם שלי הוא מאד יהודי, אני חייב להיזהר". במקומות שבהם הוא מרגיש פחות בטוח, מואיז הוא מוסא.
בנוסף לאקלים הפוליטי והחברתי, אסתר מוצ'ניק סבורה כי יש "חשש שנעשה כמעט אינסטינקטיבי. היהודים תמיד חוששים שבכל מקום בעולם הם יצטרכו לעזוב". המחשבה על האפשרות הזאת נעשית "תורשתית" .
"לכל יהודי יש בחינוך שלו את סוג הכאב הזה של גירוש, אני לא יודעת אם המילה היא "פחד" או "רוחות רפאים". הם גורשו הרבה פעמים מהרבה מקומות" אומרת טטיאנה סאלם לוי. מאז הגירוש ממצרים. האינקוויזיציה. השואה. "זה מסמן את הזהות של האנשים. להיות יהודי זה גם לחשוב על גירוש".
להיות יהודי פירושו גם לחיות את אי הנוחות הזאת, חרדה קיומית, אומרת קארן שרון. "אנחנו העם הנודד, שמעולם לא התקבל, שמעולם לא היה לו בית. זה חלק מהמורשת שלנו. אנחנו אלה שיכולים להיות מגורשים בכל רגע".
זו הסיבה שעבור רבים מהם, להחזיק בדרכון פורטוגזי או ספרדי מהווה סוג של ביטוח, תכנית ב'. "אף פעם אי אפשר לדעת" אומר מיכאל רוטוול, חבר מועצת המנהלים של הקהילה היהודית של פורטו. "אם המדינה שגירשה אותם במאה החמש עשרה עשויה להיות זאת שמצילה אותם במאה העשרים ואחת." עבור גילה ארבס בארוקה "החוק הפורטוגזי עשוי להיות המפתח".

חוק האזרחות הפורטוגלי – בקשות רבות מטורקיה

חוק חדש המעניק לצאצאים של יהודים שאולצו לצאת לגלות את הזכות לאזרחות עבר במרץ 2015.
פורטוגל העבירה חוק המעניק לצאצאים של יהודים שאולצו לצאת לגלות לפני מאות שנים את הזכות לאזרחות. ביוני 2015, 250 מועמדים – רובם מטורקיה – כבר קיבלו אישור רשמי כי הם זכאים.

אישור זה קובע כי המועמדים סיפקו הוכחה מספקת של הקשר שלהם לקהילה הספרדית פורטוגלית שהתקיימה לפני האינקוויזיציה של המאה ה-16. הממשלה הפורטוגלית העניקה לקהילות היהודיות של ליסבון ופורטו את האחריות לבדיקת הבקשות לאישור.

לפי מנהיגים יהודים פורטוגלים, 200 אישורים הונפקו עד כה על ידי קהילת פורטו ו-50 נוספים עד ידי ליסבון. החוק נכנס לתוקף במרץ.

ברגע שהמועמדים מקבלים אישור, הם מתבקשים להמציא מסמכים הדרושים לכל מועמד אחר המגיש בקשה לאזרחות בפורטוגל. אך יהודים ממוצא פורטוגלי, שלא כמו אחרים המגישים בקשה לאזרחות פורטוגלית, לא נדרשים לעבור להתגורר במדינה. בנוסף, בקשותיהם לקבלת אזרחות עוברות תהליך מזורז, ובמקום תקופת ההמתנה הרגילה של שש-שבע שנים, הם יקבלו הודעה בתוך שישה חודשים עד שנה אם אושרו.

מיכאל רותוול (Michael Rothwell), דובר הקהילה היהודית של פורטו, אמר כי 900 בקשות התקבלו במשרדיהם בשלושת החודשים האחרונים, ו-200 אישורים כבר הונפקו, מהם 150 ליהודים מטורקיה. 15 אישורים נוספים הונפקו ליהודים ישראלים, ומספר זהה ליהודים אמריקאים. השאר, הוא אמר, התחלק בין מועמדים מ-15 מדינות שונות.

"לרבים מהם, זהו רצון להפוך לרשמי את הקשר הרגשי לפורטוגל שהם שמרו במשפחותיהם במשך מאות שנים", אמר רותוול, כשהוא מסביר מדוע היהודים האלו ביקשו אזרחות פורטוגלית. "אחרים, בעיקר אלו מטורקיה, חושבים על לעבור לגור בפורטוגל."

ז'וזה קארפ (Jose Carp), נשיא הקהילה היהודית בליסבון, אמר להארץ שהוא כבר קיבל 500 פניות בדואר ובטלפון ממועמדים פוטנציאליים. מהמספר הכולל של האישורים שאושרו על ידי הקהילה היהודית של ליסבון, 24 הונפקו לישראלים, 12 לברזילאים, חמישה למרוקאים, שלושה לאמריקאים, שלושה לטורקים, ואישור אחד לצאצא אחד מכל מדינה של יהודים פורטוגזים מרוסיה, מבריטניה ומדרום אפריקה.

הוא אמר ש-10 אחוזים מהבקשות לאישור עדיין לא אושרו כיוון שמסמכים חשובים היו חסרים.

"האנשים שהגישו את הפניות בהחלט לא חשבו על לעבור לגור בפורטוגל," אמר קארפ. "הסיבה שהם עושים זאת היא שהם רוצים זהות אירופאית ספרדית. הם מאוד גאים בכך, וזה מספק הוכחה שהם יכולים למסור לצאצאיהם."

הקהילה היהודית של ליסבון, הוא אמר, מספקת אישורים לא רק ליהודים הלכתיים אלא גם לצאצאים של הקהילה הספרדית שאולצו להתנצר (הידוע גם כמומרים). הקהילה היהודית של פורטו, מצד שני, מספקת אישורים רק לאלו שעומדים בדרישות ההלכתיות.

USA